בתחום של הנהגה ומנהיגות בתפוצות, במיוחד בתפוצה הגדולה בארה"ב, אברהם פוקסמן היה אחרון הנפילים. פוקסמן, שנודע בשמו אייב, היה וייזכר כדמות, כאישיות האחרונה בקורות הקהילה היהודית בארצות הברית, שהייתה התגלמות של מנהיג. איש שייצג באופן טבעי ופרקטי מעמד, תפקיד ומוניטין של יהודי עם תכונות של הנהגה, בעל נוכחות משפיעה, מכתיבה ומובילת סדר ועולם העדיפויות של הקהילה הגדולה בארה"ב.
עם מותו, בגיל 86, מה שמוגדר, ממסד ההנהגה המאורגן והמוכר של הקהילה, נותר עם פטירתו של אייב פוקסמן, מיותם, ריק. בלשון מליצית, כוורת דבורים בלי מלכתן. מבחינה אישית, אין לי כבר את מי לצטט בנושאים מרכזיים שמעסיקים ומציקים את הקהילה. אייב פוקסמן היה וייזכר בקורות יהדות אמריקה כדמות מנהיג מיתולוגית.
בשיחות הרבות שהיו לי איתו הסביר, שאנטישמיות הייתה תמיד באמריקה ותהיה תמיד. מה שקורה בשנים האחרונות טען, שבעבר האנטישמיות היתה תופעה מגונה שמפיציה פעלו בהסתר ובהיחבא. באחרונה, הגורמים שמפיצים אנטישמיות וגזענות עושים זאת בגלוי ובשרירים מנופחים.
"טראמפ כמועמד נשא נאומים נגד מהגרים, נגד מגזרי מיעוטים שהוא לא אוהב, נגד חוגים שהוא שונא. בכך הוא יצר אווירה שאפשרה ואפילו עודדה גילויי אנטישמיות וגזענות". פוקסמן הזהיר והתריע מאנטישמיות לא רק כאיום נגד יהודים. אנטישמיות, הזהיר פוקסמן בראיונות, היא סכנה ואיום לדמוקרטיה.
עם פטירתו, איבדה המלחמה נגד אנטישמיות וגזענות את אויבה הגדול, היעיל וחסר המעצורים. פטירתו של אברהם פוקסמן זכרונו לברכה, צריכה וחייבת להזכיר לנו את המחוייבות, ההכרח והמרכזיות של מלחמה נגד אנטישמיות. יהי זכרו ברוך.
התרעות פיקוד העורף