רופא שהיה בודק בדקדקנות פציינט כמו מדינת ישראל, היה מאבחן שמדובר בתופעה נדירה. גוף שרירי לתפארת מכון הכושר הקרבי וקריסה רב־מערכתית פנימית. בהנחה ששרירים הם משאב בר־חלוף והמערכות הפנימיות הן התשתית האמיתית לקיימות, אזי ניתן להניח שהרופא היה ממליץ על המתת חסד. מי שמחפש דעה שנייה יגיע בוודאות לפתולוג.
מכל הרעות החולות אצלנו, המטורפת, הסופנית והמידבקת ביותר היא מגיפת האלימות שמתחוללת במערכת הפוליטית־ביטחונית בישראל גופא. מקור המגיפה הוא זירות הלחימה הכביכול לגיטימיות בעזה, לבנון, סוריה, עזה, הגדה ואיראן. הסירוב לקבל עירוי מדיני מדלל את מאגרי הדם, מגביר את הסיכונים לחיילים ולאזרחים ומלבה את האלימות ברחובות. התוצאות הן חיים שניטלים באגב. כאילו הותר לפרסום, פוף ואיננו עוד. וציבור שמגיב במשיכת כתף.
הגרועים מכולם הם הפוליטיקאים והגנרלים, שמאדירים את הלחימה כמלחמת אין ברירה ומנציחים את האלימות כאורח חיים וכדרך היחידה לניצחון. מכאן ואילך מה שמותר לטייסים מותר לכיתות הכוננות של איתמר בן גביר – ובעצם לכל אזרח ואזרחית, נער ונערה, ילד וילדה.
לצה"ל אין שום סיבה צבאית אמיתית להיכנס ללבנון בלא לסמן קו עצירה בנקודה שממנה הולכים לשיחות על סיום הלחימה. המלחמה שם לא נועדה להגיע להסדר, אלא לדחות אותו. הקמת שרשרת המוצבים הראשונה נועדה לבלום איום של כינון ישיר לבתי התושבים כאילו אנחנו במלחמת קשתות וחיצים, ובינתיים החלה עונת רחפני הנפץ – ושוב הופתענו.
בינתיים, בעוד אנחנו סופגים הרוגים ופצועים, הרוויחה הממשלה חודש־חודשיים של לחימה והתארגנות לטיפול ברחפנים והמתנה לדונלד טראמפ. בייחוד הרוויחה הממשלה זמן תחמונים לקראת הבחירות. במחוזותינו, כידוע, לא נסוגים תחת אש, אלא דווקא "יאללה, הסתער" צפונית לליטני ולזהראני. חזרנו אליכם, וצור וביירות על הכוונת.
בינתיים צה"ל מזרבב כפרים בדרום לבנון וחושף מצבורי נשק שמחר עלולים להרוג את תושבי הצפון. הבעיה: אחרי מחר כידוע יש מחרתיים של רחפני נפץ, ובשבוע הבא רחפנים זעירים יותר מנווטים עצמאית עם חומר נפץ פלסטי ש־100 או 200 גרם ממנו יעיפו ג'יפ על יושביו. לא עדיף כבר פצצות אטום לכולם ומאזן אימה?
בינתיים מדשדשים החיילים בביצת הדמים הלבנונית הטובענית, שתובעת את ליטרת הבשר שלה בעודם מספקים לממשלה אווירת מלחמה וחירום לצורך תחזוקת הקואליציה. כדי לסתום את פיות המלעיזים בדבר "חוסר רגל מדינית", מתנהל בוושינגטון מו"מ לשלום עאלק, שכולו עבודה בעיניים. חשבון פוליטי, מעשי ודמוגרפי, שמכיר כל כתב לענייני לבנון, אומר שללא שיתוף חיזבאללה, המו"מ והחיכוך האלים יימשכו. המנצחת המיידית היא הממשלה באמצעות שיווק הספין "הם הורגים אותנו, אז אנחנו נגיב בעוצמה פריימריסטית" ו"נשמיד אותם" (שר הביטחון).
בעל שיכור
כל הגורמים המעורבים נזהרים מלגעת או מלדבר עם בנימין נתניהו, שהוא פגע רע חסר תקנה, שמחפש להדליף כל רמז לחידוש הלחימה כדי להיחלץ ממשפט ומבחירות. איש לא יודע אם טראמפ יבצע פירואט אלים, פרט לדדי שמחי ועמית סגל שיודעים מה באמת קורה ומה חייבים לעשות (רמז: עונש קולקטיבי על ביירות). הג'וב של נתניהו הוא לסתום ולהמתין לפקודה להפעיל את חיל האוויר לטובת המכה האמריקאית.
בינתיים מזינה לשכת ראש הממשלה את התקשורת והציבור באין־סוף קשקושים על הכנות לקראת סבב נוסף שכולל תגובה איראנית, לרבות ירי מסיבי של טילים בליסטיים על ריכוזי אוכלוסייה בישראל. נתניהו זקוק למתח הקיומי הזה לא רק כדי לשגר לשופטיו פתקים, אלא גם כדי לתחזק אווירת לחץ, שההתפרצויות האלימות ברחוב הן חלק טבעי ומידבק מאותה אווירה. לכך תוסיפו משטרה חסרת אונים ויכולת שמפעילה אלימות פוליטית פנימית (מלחמת האזרחים כבר כאן), וצבא שפועל באלימות עקב חוסר אונים לדאוג לתושבי הצפון ולהתמודד עם רחפני נפץ.
המסקנה המתבקשת והיחידה היא שישראל היא הבעל השיכור שחוזר לבית בלתי מתפקד, מכה את אשתו והילדים ויורה בשכן שתפס לו את החניה. וכדי לא להפלות את סוריה (יש שם ערבים), אנחנו מזרבבים לתפארת מדינת ישראל גם כפרים סוריים. גם שם יש רצועות ביטחון כמו בעזה ולבנון, כשעוקדים את תושבי הצפון למזבח הדמים.
על פי כתבת צבע ב־i24NEWS של הכתבת נוה דרומי: "המדינה הקטנה (זה אנחנו, כן? - ר"א) מתחה בשנתיים וחצי את גבולותיה בעזה, בלבנון, ובשקט־בשקט גם בסוריה… הגזרה הסורית חיה ובועטת, והמדיניות הישראלית החדשה היא…". וכאן נכנס לכתבה אינסרט של דו"צ: "לוחמי צה"ל יהיו חוצץ בין כל איום לכל תושב הצפון".
בחזרה לכתבה. על רקע דחפורים מזרבבים בנהמות מנועים, דרומי שואלת את המג"ד שליווה אותה (עטוי במסיכת סקי מחשש בית הדין הבינלאומי בהאג): "מה זה הדחפורים האלה?". הקצין מסביר: "אלה הם הדחפורים שעושים פרויקט של מזרח תיכון חדש". מפקד בגזרה (כנראה המח"ט המרחבי): "יש לנו כיום עשרה מוצבים ברמה ובחרמון מעבר לגדר בסוריה, ואני בשטח. אם יש התארגנות טרור, אני אדע את זה, אוקיי? אני פה ויש חיבור ישיר לכפרים".
מדובר בקשקוש תמים של חיילים טובים שאמורים להציל אותנו, גם אם הממשלה משתגעת ודוחפת להארכת קווי החזיתות. את המחיר, אגב, משלמים תושבי העוטף והצפון ובלתי מעורבים בגדה ובעזה.
רק כדי להחזיר את קציני צה"ל ואזרחי ישראל לתכלית המדינית (תתפלאו, יש כזו, אבל היא לא מדווחת) ולמציאות, אזי כל פעולות צה"ל בסוריה נועדו לתקף את דרישותינו להמשיך להחזיק את רמת הגולן. רוב אזרחי ישראל סבורים שהסיפור הזה סגור, אבל מי שרואה עצמו בעל הבית של הרמה הוא אותו אחמד א־שרע, שמתוחזק על ידי רג'פ טאיפ ארדואן וטראמפ, והוא חלק בלתי נפרד מהנדבך האסטרטגי המערבי שישראל היא חלק ממנו.
בהנחה שטראמפ מדמדם לקראת סופו (בחירות אמצע קטלניות), ואפילו אם יבצע סיבוב דמים נוסף, הוא וממשלו רוצים במזה"ת שלושה דברים: נפט, שקט אסטרטגי בלבנון ובסוריה וריביירה בעזה. הדרך היחידה להשיג את השלושה היא לדכא את הלוחמנות הפרועה של הממשלה וצה"ל. בשלב זה, כשטראמפ זקוק לחיל האוויר הישראלי אם יחליט לתקוף באיראן, אין לנו ברירה אלא לקוות שהמונדיאל ירגיע אותו, ואולי נירגע גם אנחנו.
התרעות פיקוד העורף