ניסיון המקרא לקשור את חג השבועות ליום מתן תורה מוביל לשלל תהיות, על גבול הפתטיות. אם ניקח את ספר שמות, שמתאר את מעמד הר סיני, לא ברור בכלל אם התורה כללה את המצוות, שרובן פרטייה, או רק את עשרת הדיברות. לכאורה מתן תורה בהר סיני אמור היה להיות מועד תחילת קיום המצוות. אבל היו בכלל מצוות שעם ישראל קיים בטרם מתן תורה.
אין שום חג ביהדות שכתבו עליו כל כך הרבה הלכות, שרובן לא התכתבו עם המציאות באותם ימים. זה מתחיל בחישובי הלוח היהודי ומסתיים בעיצוב החג כ"זמן מתן תורתנו".
המקרא אינו מציין במדויק את מעמד מתן התורה. הוא גם לא קובע מועד לציון כחג ומועד. בתלמוד הבבלי מתוארת מחלוקת בסוגיה הזו: "תנו רבנן, בשישי בחודש ניתנו עשרת הדיברות לישראל. רבי יוסי אומר בשבעה בחודש. אבל על דעת החולקים החלוקים בסוגיה, התורה ניתנה בשבת (מנחות ס"ה עמ' ב').
יש כמה באבא־בובות, בעיני עצמם כמובן, שבגמרא מציינים את קבלת עשרת הדיברות ואת מתן התורה כפעולה זהה, אף שהמושג תורה מציג המון סיפורים ומצוות, יותר מעשרת הדיברות. יש עוד תאריכים למתן תורה, שהתגלו במערות קומראן בין א' ל־ט"ו בסיוון. שמות רבים ניתנו לחג השבועות כ"זמן מתן תורתנו", אבל ייתכן ששמו של החג ומועדו נקבעו בכלל בימי בית שני.
השמות: ביכורים, מנחה חדשה ושבועות נקבעו לפי לוח השנה החקלאי, שקבע כי חייבים לחגוג 50 יום שעברו בין קציר השעורה לבין קציר החיטים. כרגיל בסיפורי המקרא, הכל קשור להבאת ביכורי הפירות והירקות החדשים כקורבן בבית המקדש.
אבל יותר מדי שנים לא הגיעו להסכמה בעניין ספירת העומר, או מה בדיוק מצוין בממבו־ג'מבו "ממחרת השבת" בספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ט"ו־ט"ז.
יש מתחים וחילוקי דעות על שליטה בלוח השנה ובמועדי החגים שמצוינים בו. הרב שמשון רפאל הירש, מחשובי הרבנים בגרמניה במאה ה־19, כתב וקבע: "לא יום ההתגלות שבסיני, אלא יום הסיום של ספירת העומר, שלקראתו אנו מתעלים כאל יום חג. חג השבועות אמור להיות ביום שלפני מתן תורה, כי התורה לא ניתנה ביום ה־50 לספירת העומר. היא ניתנה ביום שאחרי".
אוקצור, היום שנקבע כ"זמן מתן תורתנו" נקבע בתודעה הכללית בארץ ישראל כיום ספירת העומר וקשר בין האירועים, כי זה היה נוח למישהו, ואנחנו נוטים להגדיר את אלה שסידרו לעצמם לוח שנה, מקובלים. בסדר, שיהיה.
לא צריך להאמין בכל דבר, אבל כן צריך לבדוק מה הקטע כאן, ומדוע חובה להאמין בבאבא־בובות. כי אלוהים לא היה בשומקום, כן? גם לא בסנה הבוער. כל האירוע הוא אופיום להמונים, כדי שיאמינו במשהו ובמישהו, וילכו אחריו כעדר סומא, שאינו שואל שאלות.
# # #
אנחנו עם פגום לגמרי, שמנהיגיו יוצרים כאן בכל יום תורה חדשה, כדי להמשיך לטמטם את הציבור, וליצור באגם הדרעק דמויות פתטיות מסוגו של הנ"ל.
# # #
בין לבין חווינו השבוע קצת אירועים על גבול ההזיה. מאחר שאנחנו בחג שמשמעותו העיקרית היא צריכת לקטוז בכמות מופרעת, רק כי איזה טמפיט באובר־דוז שהמקטרת עם האופיום המופלא נדבקה לו לפה החליט בשבילנו שחייבים. נזכרתי באמא, שהלכה לעולמה לפני שנה בדיוק והיום חל יום הולדתה, כן, בשבועות.
נזכרתי ששבועות היה יום בשנה שבו התחלנו לאכול חמיצה, לפחות פעם בשבוע לכל אורך הקיץ. מדובר במרק שבושל עם חמציצים ועלי תרד. הוא מוגש קר, עם שמנת ויוגורט, מלפפונים חתוכים קטן־קטן, בצל ירוק, פטרוזיליה ועוד שטויותים מהצומח.
אבא שלי, יוסקה ז"ל, שכנע את אמא שחייבים להכניס תוכן לאירוע, צ'יפס. וכך הוא ואני היינו גומעים גיגיות של האוכל של שבועות, עד יום כיפור. אז אמא - ששימשה כרבנית של הבית, כי אבא לא שלט בתוירה מעולם, ולא ידע גם את המילה השנייה אחרי "בראשית" - החליטה שמספיק, זהו, נגמר הקיץ.
בשבועות גם אכלנו דג בתנור. זה לא שייך לחג? זה נכון, אבל זה מאוד טעים, ובשביל אבא ארוחה ללא בשר הייתה רק חטיף. אז הם התפשרו על דג. ורק אחרי החמיצה והדג, כשכבר זזנו במושבים כמו אווירון דוד משהק, הגיעו הבלינצ'סים עם גבינה או פטריות. למה פטריות, אין לי מושג, כנראה רצו להכין אותי לחיים טובים של שימוש בפטריות הזיה. כן, היו לי גם ימים טובים בצעירותי.
אז יאללה, אם לא נתחיל, לא נגמור:
# אחד מ"ערכי הנצח של עם ישראל", כפי שטוען אדון קרעי, הוא חסינות גורפת של דיירי אגם הדרעק ועוד נבחרי ציבור – מפני חקירה פלילית בעניינם. ככה זה עם קדושה. כדי שאיש ציבור ייחקר, נדרש אישור משופט מחוזי. כדי להגיש כתב אישום, נדרשת ועדה של שלושה חברים, אחד או אחת מהם ימונה/תמונה על ידי הכנסת, פעולה שתבטיח יחס הוגן לחשוד בדרכו להיות נאשם. אין ספק, יופי של ערך נצחי.
סביר להניח שהוועדה אכן תתמוך בה. השאלה היא כיצד ינהג השב"כ בתופעה הפגומה והמסוכנת שנקראת טלי גוטליב. האם זיני יודיע לוועדת חוץ וביטחון שנציגי הארגון יחרימו כל דיון שבו תשתתף גוטליב, כי סיכנה במזיד את ביטחונו ועבודתו של בכיר בשירות? כי בכל מקרה אחר, זו תהיה הצהרת כוונות של זיני, שלפיה הוא תומך במלך, המתחזה לצ'רצ'יל, אבל לא סופר את הממלכה.
# # #
המסר הוא חד וברור: "תיכנעו, ותרו על האישיות שלכם, ועל התשוקה והמשיכה שלכם למשך 42 ימים. לא משנה כמה השכלתם בחייכם, איזה הון צברתם, בשבילנו אתם פלסטלינה, שאנחנו נלוש בשבילכם, ונעשה את המרב כדי שלא תפרשו לנו חוס וחולילה, ותהרסו לנו את העונה. דיר באלקום".
אז ה־פ־ס־י־כ־ו, עם חיזוק של חברה בצוות שדוברת גם אינגליט, הכליאו בינתיים שני זוגות. שתי הנשים ציפו לגבר־גבר, אחת מהן כבר גרושה, אז היא יודעת מה זה נישואים, לכן הכליאו אותן עם ההפך הגמור. כי רק צוות של פסיכו, עם שלושה מגלומנים, יכול לעבוד כמו שדכנית בשטייטל של החניוקים ולהגיד: זה טוב לך. אנחנו יודעים מה טוב לך, כי את סתומה הפקר־הפקר־פטרושקה. והן נכנעו, נכון לעכשיו. מצאו להן חנונים איכותיים, ההפך הגמור ממה שביקשו, כי הפסיכו, שזו אומנות החארטה־בארטה (אני מנוסה באירוע, אני משוכנע מעבר לכל ספק סביר שפסיכולוגיה היא תורת הכלום ושום דבר), רוצה לבלות קצת, להתפרנס, להיות על המסך כמה חודשים, מול הקורבנות התמימים שנשללה מהם האישיות.
שותפה שלי הלכה גם היא לסוג של פסיכו, שהיא גם מכשפה אם צריך, כדי לבדוק אם קיימת התאמה בינינו לשותפות ארוכת טווח. הפסיכו/מכשפה שאלה אותה מה תאריך הלידה שלי, היא מסרה לה. היא אמרה שאנחנו נועדנו לעבוד צוזאמן, זה אלוקי העבודה הזאת. השותפה שילמה לה 750 צ'קולים טבין ותקילין על ההארה הזו. כששמעתי על תוצאת השימוע, שאלתי למה לא הלכה למכשפה ביפו בשביל 250 שקל, והייתה חוזרת עם אותה תשובה.
זה הדרש, מה הפשט? אם שתי הנשים היו הולכות למכשפה ביפו, עם תאריך הלידה של שני החנונים, היו מקבלים אותה תשובה כמו שקיבלו מהפסיכו של "חתונמי", כי רוב העצות של היועצים בחיים זה פארש במהותו. לא מדובר במדעני על־חלל, רופאים, מהנדסים ועוד. הם רק השדכנית מהשטייטל, ששולחת שני ילדים בני 18־17 לחיים של אומללות.
ב"חתונמי" אני צופה מאז הקורונה. כיפוש חובבת הריאליטי הכי טראשי שיש, כמו אחת מהנשים ב"חתונמי", החליטה שצפייה בביובון הזה תרגיע אותי מחוסר מעש, שבו הייתי נתון בשלושת הימים הראשונים של המגיפה. אחריהם כבר שוטטתי ברחובות הפקר־הפקר־פטרושקה.
"כיפוש, נכון ששינית אותי, לעיתים נגד האינסנטיקט שלי. אבל בדבר אחד לא הצלחת. אומנם גררת אותי לפסיכו, אבל זה היה למבדקים שיאשרו לי רצונות שלי, רק שלי. וידעתי לשחק את המשחק. אני נזהר מפסיכו כמו מאש".
# # #
זהו זה, קינדערלך של שבועות. אם ירצה השם שאתם סוגדים לו, המתחזה לצ'רצ'יל שאתם מעריצים אותו, הג'ינג'י מהבית הלבן שהפרסים עושים לו סקולה־דה־רמי כבר שלושה חודשים, לא נהיה במקלטים בחג.
התרעות פיקוד העורף