כמובן שהשיטור העירוני והמשטרה כבר היו בתמונה, כי הסתבר שאותה חבורת נערים איימה על ילדים בגינות ציבוריות באיזור, וככה בקבוצה של הקהילה שלנו, תהינו ביננו לבין עצמנו לאן הגענו וכמה עמוקה התהום שעוד נדרדר אליה.
מזועזעת ומעושתת קיימנו החסון ואני שיחה עם עילי אודות תרחישים אפשריים שיכולים לקרות ופתרונם. כשאני כותבת שורות אלו עכשיו, אני מזדעזעת בשנית ומפוחדת בשלישית מהכאוס השורר בחוץ.
ואני לא יכולה שלא לשאול את עצמי איך הגענו למצב הזה ויתרה מכך- איך אני מגינה על הילדים שלי בחוץ מעתה ואילך. התחושה היא שאנו עומדים כששוקת שבורה מקיפה אותנו מכל הכיוונים ואני באמת מנסה להבין איך אני אמורה להקנות ביטחון לילדיי. אם ניתן לזקק את מהות החשש, המצב מורכב ממילה שנאמרת והריאקציה הממשיכה מכך.
מצד שני, כל ילד במצב הנוכחי יכול ללכת ברחוב ולהיות מותקף וגם ההורה עצמו יכול ליפול לידיים ולעיניים הלא נכונות תרתי משמע. אז חוץ מכוח פיזי להגן על עצמנו, ניסיון להזעיק עזרה וידיעה שלרוב תיגרה תהיה מצולמת, הדבר הנכון לעשות (אם יש חיה כזאת), הוא הימנעות מאינטראקציה עם בני אנוש.
מעשה שהיה כך היה: בצהריי היום הייתה לי פגישה מעניינת בפארק התעשייה הסמוך וכשחיכיתי לחניה מרשימה בכחול לבן, בהיותי מאותתת נכנס לו רכב אחר, וכך יצא שהגנבתי תנועת הלם ביד פלוס פתיחת חלון "אבל למה? ראית שאני ממתינה בסבלנות", למזלי הרב היה מדובר באדם חביב שהתנצל ופינה לי את החניה וכשחשבתי לרגע לעומק, זה בהחלט יכול היה להיגמר אחרת. באינסטינקט הפולני מלא חוש הצדק המיותר שלי, הייתי חייבת להעיר.
ואולי כאו מתחילה הבעיה. אנו צריכים לסתום את הפה. לא לשתוק, לא להגיב, לא לחשוב, פשוט להוריד סורג ובריח על הפה ועל הלב שלנו, כדי שלא נסתבך. כן המדינה הפכה למקום מפחיד, הרחוב הפך לג'ונגל בו החזק שורד וכולנו צריכים לשמור על עצמינו ועל צאצאינו בדרך המיטבית.
הלוואי שתהייה כאן ממשלת שינוי, שתחזיר את הביטחון לרחובות, הלוואי והורים יפסיקו לפחד מהילדים שלהם ולהרשות להם הכל ובכך לגרום ללכולנו לפחד מהחיה שגדלה כאן, שמתהפכת עלינו חדשות לבקרים.
כי לפני מלחמות חיצוניות שמטילות אימה כל דקה שנושמים כאן, יש לנו ריקבון חברתי ערכי לטפל בו, לפני שיהיה מאוחר מדיי. וכן כל אחד מאיתנו צריך להסתכל במקור ובכנף שלו ושל ילדיו.
ולפני שמתהדרים בטלית, בציצית ובכיפה וחושבים שזה מגן אנושי נגד התנהגות מזוויעה, צריך לשטוף את הידיים, הראש והלב המלאים בדם ובכוונות זדון ורגע אולי באמת לחזור לחג מתן תורה ולעשרת הדיברות הבסיסיות. אולי משם יתחיל השינוי המיוחל.
התרעות פיקוד העורף