בשטח, הלחימה נמשכת וגובה נפגעים. ישראל מגבילה את תקיפותיה לדרום המדינה, וחיזבאללה מתמקד בהצלחתו האחרונה - רחפני הנפץ. מצד אחד, ישראל יכולה להתבשם לכאורה מהצלחתה לבסס משא ומתן מדיני ישיר. יש בו כדי להרגיל את דעת הקהל משני הצדדים, ובעיקר בלבנון, לעצם קיומו של משא ומתן מדיני.
מהי הסיבה להיעדר מדיניות ישראלית ראויה? ניתן להצביע על שלושה גורמים אפשריים. האחד נוגע לשינוי בתפיסת הביטחון לאחר 7 באוקטובר, לפיו מדיניות ההכלה כשלה, ועל כן ישראל חייבת לפעול בכוח אל מול איום, כולל החזקת שטח מעבר לגבול. לא נראה שלתגובה האמוציונלית משהו נלוותה חשיבה אסטרטגית.
האם ניתן לצפות שממשלת ישראל תתעשת ותנקוט אסטרטגיה מדינית שתנצל לחיוב את הלכי הרוח המשתנים בביירות? ספק רב. אין גם לצפות ללחץ מצד האופוזיציה, שכן גם זו לא תרצה להצטייר כנוקטת גישה "רכה" מול חיזבאללה.
התרעות פיקוד העורף