לאחרונה התגלגל לידי הספר "בגדד מאחורי הדלתות הסגורות". זהו קובץ זיכרונותיו של יצחק מאירי, איש חינוך ממבשרת ציון, אחיו של עיתונאי "מעריב" לשעבר ברוך מאירי. יצחק נולד בעיראק לפני 91 שנים, ובספרו החדש הוא קיבץ סיפורים אמיתיים מימי ילדותו. כתיבתו יפה וישירה ואינה מבקשת לייפות את העבר. הוא מספר על חוויות נעורים מרגשות, אבל גם על זנות בקהילה היהודית ואלימות גסה של מורים כלפי תלמידים. שני אחיו, סלים ופואד, השתייכו כל אחד מהם לזרם שונה, אך התגוררו בשלום באותו בית. האחד היה קומוניסט, והשני פעיל במחתרת הציונית. גם אמו חיה בנעימים עם אביו, אף שהייתה אדוקה בדתה לעומת האב שמיעט לעסוק בקיום מצוות. מבלי שהדבר נאמר, לקורא ברור היטב המסר המאחד שמשגר הכותב לימינו אלה.
פרק צנוע הקדיש יצחק לפוגרום חג השבועות 1941. הזווית שבחר מפתיעה: סיפור הצלתה של המשפחה בידי גביר עיראקי. היה זה החאג' מוסא, השכן האמיד של משפחת מאירי בשכונת סִתְּ הַדִִּיָה בבגדד. חאג' מוסא היה פאודל מקומי, בעל אדמות חקלאיות שהפכוהו לאדם רב־נכסים. האיש ידע לפתור סכסוכים בין תושבי השכונה, ורעייתו שימשה כותל עבור נשים רבות בחיפושן אחר עצה חשובה. את משפחת מאירי הם הכירו היטב. אם המשפחה סחרה בבדים, ומשפחת החאג' נהגה לרכוש ממנה יריעות להכנת בגדים.
שאול סיפר כי באישון לילה הגיעו כמאתיים בריונים לרחוב וביקשו את ראשיהם של היהודים. אותו יום התארחו בביתם קרובי משפחה מעיר רחוקה, ובסך הכל 13 נפשות.
מנהג הוא בחברות שבטים כי לכל קהילה יש גביר. מישהו רם מעלה שדואג להם ומשמש איש הקשר עם סמכויות גבוהות, ובתמורה הם סרים למרותו. הגביר של רחוב השוק היה עבד אל־רזאק אלחמאמצ'י. שיעי בעל נכסים, בהם גם בית מרחץ, חמאם, שממנו נגזר שמו. משפחות שאול וחמאמצ'י חלקו גג משותף, שהופרד בפרגוד של פח עבה.
יריות החלו להישמע ברחוב, ועד מהרה קרבו הפורעים וניסו לפרוץ את מנעול הבית. "היו לו ארבעה שומרים בלוצ'סטאנים", סיפר שאול על השייח' חמאמצ'י. "הוא קרא להם, הורה להם לחתוך את הפח, ואז ראה את אבי. הוא ביקש מהם להעביר את אבי לצד השני כדי שיוכל לדבר איתו. אני הזדנבתי אחריו וראיתי הכל. אבי עבר לגג שלהם, כרע ברך לרגלי השייח', הרכין את הראש ובכה".
80 שנה חלפו מאז אותו לילה, ועדיין, קולו של שאול נשבר כשסיפר את הרגע הזה. "אבי אמר - תן לנו למות, אבל תציל את הילדים והנשים. ואז הוסיף: 'אנא ואקֵע דח'יל', אני בא אליך כמבקש הגנה. השייח' ענה לו: אשאיר אתכם (בחיים), (שאם לא כן) מה אגיד אחר כך לילדים שלכם? זה היה הסימן שהוא מוכן להציל אותנו. הוא נתן הוראה לשומרים להעביר את כולם, דרך הגג, לבית שלו. שתי המשפחות, והילדים, בפיג'מות, קמו ועברו בשקט אליו. והילדים בוכים, גם הנשים". הילד מבצרה גדל, היגר לישראל ועשה קריירה מרשימה כאיש תקשורת. מעטים הישראלים שמכירים אותו, אבל במדינות ערב היה מוכר היטב.
התרעות פיקוד העורף