בין שיוקדמו הבחירות בכמה שבועות ובין שיתקיימו במועדן, כבר אפשר לומר כי הכנסת היוצאת קיימה את מלוא ארבע השנים שהוקצו לה בחוק, מה שלא קרה זה שנים. היא הצביעה אומנם על פיזורה, אך טרם קבעה את המועד החלוט לבחירות לכנסת ה־26. עדיין איננו יודעים מי יוביל בבחירות אלה את האופוזיציה, אבל אנו יודעים מי יוביל את הקואליציה, שבמרכזה כמובן תנועת הליכוד. זהו המנהיג שמזה 30 שנה הוא הדמות הדומיננטית בחיי המדינה, מכתיב דרכה וגורלה.
תמונותיו של "הטוען לכתר", נפתלי בנט, כבר מתנוססות על שלטי חוצות ענקיים, שעלותם מיליונים, אבל לבד מיאיר לפיד שהכפיף עצמו לבנט כדי להציל את יש עתיד מכיליון, שניים נאבקים על הנהגת האופוזיציה: גדי איזנקוט ואביגדור ליברמן.
בבחירות אלה הרל"ביזם יהיה הגורם המרכזי, והוא זה שמאחד את פלגי האופוזיציה. יהיו אלה בחירות אישיות לכל דבר, כאשר לא מצע, אידיאולוגיה או עקרונות ימלאו בהן תפקיד ממשי. מישהו יודע מה מציע בנט בשלל נושאים בוערים שעל הפרק? או איזנקוט? זה האחרון זוכה לאהדה בזכות אישיותו האבהית, ואילו בנט הלא־כריזמטי נהנה (לפחות בסקרים) מסלידה של ציבור רחב משלטונו הממושך של נתניהו.
בחירות אישיות במובהק התקיימו גם לפני 30 שנה, במאי 1996, והיו דרמטיות במיוחד. אז, לראשונה, ניצב בנימין נתניהו הצעיר בראשות הליכוד מול ראש הממשלה המכהן והלא כל כך צעיר, שמעון פרס. ההצבעה הייתה לראשונה בשני פתקים – למפלגה ולראשות הממשלה. שיטת בחירות בעייתית שלא הוכיחה את עצמה. המצביע יכול היה אז לבחור באחד משני המועמדים, אבל לא בהכרח במפלגתם. ואכן, הן המערך והן הליכוד איבדו מספר ניכר של מנדטים, ואילו בפתק האישי נתניהו הפתיע כשזכה בכ־30 אלף קולות יותר מיריבו. כך היה לראשונה לראש הממשלה.
הפרש הקולות היה אומנם קטן, אבל הניצחון היה גדול לנוכח העובדה שנתניהו גבר על ראש ממשלה מכהן, שנבחר לאחר הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. אין מה להתגעגע לימים ההם. ימים של טראומה לאחר הרצח הנורא, ימים של פיגועים ועשרות נרצחים, ימים של הסכמי אוסלו. הגם שכהונתו של נתניהו ארכה שלוש שנים בלבד, עד שהפסיד לאהוד ברק ב־1999, הוא התברג מאז לחיינו, והנה הוא על סף התמודדות נוספת בראשות הליכוד.
האם שוב יוביל את תנועתו והמחנה הלאומי לניצחון? קשה לנבא. 25 מנדטים מובטחים, שהם הבייס הליכודי, אין די בהם כדי לשמר את השלטון בידי המחנה הלאומי. הרבה סימני שאלה צצים בעניין המהלכים הפנימיים בתנועה. אם הפריימריז הקרובים (יתקיימו או לא?) יהיו מפגן של השתוללות ולא יציגו במקומות ריאליים פנים חדשות, מבטיחות, בין השאר של אישים שמייצגים נאמנה את גיבורי ישראל שלאחר 7 באוקטובר, השלטון עלול לחמוק מידי הליכוד. בכך ייתמו 30 השנה של נתניהו, שלבטח יסוכמו בשנים הבאות לטוב ולרע בעשרות ספרים ובאינספור מחקרים.
ובעוד אנחנו משתעשעים בתרגילי בחירות, אין לשכוח את המערכה העיקרית: חידוש המלחמה עם איראן, שמחכה ככל הנראה מעבר לפינה. ניצחון במערכה זו קודם לכל, חשוב מכל.
התרעות פיקוד העורף