בסוף השבוע האחרון סערו הרשתות סביב פוסט שפרסם ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, שבו כתב כי לכבוד יום הולדתה של אשתו אמר לה: "הכרטיס אשראי שלי היום לרשותך". בהמשך הבהיר כי לשניהם יש כרטיסי אשראי וכי מדובר היה במחווה זוגית רומנטית בלבד. אבל דווקא הניסוח הראשוני, זה שעורר תגובות כה רבות, הצליח לעשות דבר חשוב באמת: להעלות לסדר היום הציבורי את אחת מצורות האלימות הכי שקופות, הכי מושתקות, והכי פחות מזוהות בישראל, אלימות כלכלית.
אז קודם כל, תודה, כרמל. תודה על כך שבלי להתכוון אולי, פתחת חלון לשיחה שרבות ורבים מעדיפים לא לראות. כי עבור נשים רבות בישראל, המשפט "הכרטיס שלי היום לרשותך" איננו בדיחה זוגית. הוא המציאות היומיומית שלהן.
וזה בדיוק העניין: לא תמיד רואים אותה.
אלימות כלכלית אינה רק מניעת כסף. היא מניעת חופש. מניעת עצמאות. מניעת האפשרות לקבל החלטות על החיים שלך. מי ששולט בכסף, שולט לעיתים גם בתנועה, בזמן, בביטחון העצמי, ביכולת לעזוב מערכת יחסים פוגענית, ואפילו בתחושת הערך העצמי.
בעמותת "רוח נשית" אנחנו פוגשות נשים שמגיעות אחרי שנים של חיים בתוך מערכת שבה הן לא ידעו כמה מרוויח בן הזוג, כמה חובות יש למשפחה, או איך משלמים את חשבון החשמל. חלקן היו בטוחות שזה פשוט "איך שזוגיות עובדת". רק בדיעבד הן מבינות שהעובדה שלא הייתה להן גישה לכסף, הייתה גם הדרך למנוע מהן כוח.
אולי לכן הפוסט הזה עורר תגובה כל כך חזקה. כי הוא נגע, אפילו לרגע, בפחד מאוד מוכר של נשים רבות: מה קורה כשהגישה לכסף תלויה בטוב ליבו של אדם אחר. לשמחתנו, במקרה של משפחת שאמה הכהן התברר שלא מדובר בכך כלל. אבל המציאות של נשים רבות בישראל עדיין נראית בדיוק כך. ולכן במקום לבטל את הסערה או לצחוק עליה, אולי כדאי להשתמש בה כדי לדבר על מה שבדרך כלל נשאר מאחורי דלתות סגורות. כי כל עוד יש נשים שצריכות "לקבל רשות" להשתמש בכסף, יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות.
התרעות פיקוד העורף