המשפט הפותח בפוסט של שאמה הכהן מחזיר אותנו במנהרת הזמן לימים שבהם נשים נזקקו לאישור הבעל כדי לפתוח חשבון בנק. וכך כתב: "אמרתי לה 'כרטיס האשראי שלי היום לרשותך'". איזו אצילות, כמה נדיבות של הפריץ שאמה הכהן, שמפזר פירורים לרעייתו האהובה.
נשאלת השאלה: האם אשתו של ראש עיריית רמת גן היא קטינה התלויה בדמי כיס? האם אין לה כרטיס אשראי משלה, או חלילה היא אינה ישות כלכלית עצמאית? הניסוח המאצ'ואיסטי הזה, שמציג את הבעל כמממן רב־חסד ואת אשתו כמי שצריכה לקבל אישור כדי לערוך קניות, מביך. בעידן שבו נשים מנהלות מדינות, חברות ומערכות משפט, ראש עיריית רמת גן עדיין תקוע בתפיסה שבה אישה היא הנתמכת.
מה שבאמת מקומם בפוסט הזה הוא הניצול הציני של התא המשפחתי לטובת מנגנון יחסי הציבור המשומן של ראש העיר. הכל מחושב והכל מתוסרט. יום ההולדת של הרעיה הופך לעוד פלטפורמה פוליטית, תוך שימוש בסטריאוטיפים מיושנים ובטפיחה עצמית על השכם. הטקסט הזה חושף תרבות שלמה של פוליטיקאים שאיבדו את הבושה. הם מנקרים עיניים, מציגים לראווה את הנהנתנות, ואז מצפים שנמחא להם כפיים על כך שהם לא בזבזו יותר.
תושבי רמת גן שמשלמים ארנונה מהגבוהות בארץ ומתוסכלים מפקקים, מעבודות תשתית ומבעיות עירוניות יומיומיות, כנראה היו שמחים לראות את ראש העיר שלהם מתעסק קצת פחות בניהול רשימת הקניות של אשתו וביחסי הציבור של ה"צניעות" שלה, וקצת יותר בניהול העיר.
מזל טוב לגברת, ורפואה שלמה לאגו של מר שאמה הכהן. נשמח אם בפעם הבאה תשאיר את כרטיס האשראי שלך, ואת ענייני הבית שלך, מחוץ לפיד הציבורי שלנו.
התרעות פיקוד העורף