בדרך כלל אני נמנע מהתכתשויות עם עיתונאים אחרים. משתדל לא להתקוטט בטוויטר ולא להתלכלך בקרבות הבוץ הבין־ערוציים. למרות זאת, החלטתי לכתוב על הריאיון הזה.
דרוקר הציע גם לעטרי לשטוח את גרסתה. היא סירבה וביקשה בפירוש לא לתת קול לאדם שלדבריה פגע בה. בתגובה, דרוקר ציין בהתכתבות איתה, שהפכה לפומבית, כי התחקיר שלו הוא הזדמנות, וכי עטרי צריכה לשמוח על כך שתוכנית מעמיקה כשלו תעסוק בנושא.
צופי "חשיפה" יודעים שתחקירים על פגיעה בנשים הם מאבני היסוד של עבודתנו. לאורך השנים הם הובילו לכתבי אישום ולחשיפת מטרידנים. עובדתית, עסקנו בנושא הזה יותר מ"המקור".
והנה הגענו לשידור השבוע ב"המקור". למרבה הצער, התוכנית הוסיפה מעט מאוד מידע משמעותי מעבר למה שכבר חשפנו. ההבדל המרכזי היה שהאדם שהועלו נגדו הטענות קיבל במה נוחה ומוסדרת להתראיין. גם אצלנו וילנר קיבל הזדמנות להגיב, אך היא ניתנה לו במסגרת עימות: מפגש שמתקיים בלי הכנה מראש ובלי, לדוגמה, סימולציות ושיחות מקדימות עם עורכי דין. הוא פשוט נדרש להשיב אמת. למרבה הצער, וילנר בחר לקום ולנטוש בלי לענות על השאלות שהצגנו. דרוקר טען שאין הבדל בין העימות שלנו לריאיון שלו. זו היתממות במקרה הטוב. לראיה, וילנר בחר ב"המקור". הבמה הנוחה. זה אומר הכל.
זאת ועוד: וילנר הוציא בעבר צו איסור פרסום על שמו. בהמשך התנגד להסרתו כשעורך דינו טען שהפומביות עלולה להביא אותו למצב אובדני ואז, הצו הוסר בהסכמתו, סמוך למועד פרסום הריאיון ב"המקור".
בשבועות האחרונים עטרי ושחר הפצירו בדרוקר שוב ושוב שלא לראיין את וילנר. שי־לי ממש התחננה ותיארה בפניו את הפגיעה הקשה שהדבר גורם לה. דרוקר שמע, טען שיש כאן סיפור חשוב ושהאמת צריכה להישמע, ושידר.
דרוקר הוא עיתונאי מעולה. ידען, אמיץ וחד. כתבתי לו את זה בעבר. בעיניי עיתונאות היא בעיקר ניסיון לתיקון המצב דרך חשיפת האמת. צדק עבור מי שנעשה לו עוול. אבל השיפור היחיד שקרה בעקבות השידור השבוע הוא לווילנר, הצד החזק לטעמי במשוואה הזו.
מעל הכל, כשנשים שנפגעו אומרות לך "לא", כשאישה מתחננת בפניך לא לתת במה לאדם שפגע בה לטענתה, כשהערך העיתונאי כמעט לא קיים, בוודאי לא במועד הזה - מה מניע עיתונאי לא להיענות לבקשתה?
מסתבר, למרבה הצער, שגם לעיתונאים מוכשרים וחשובים יש רגעים שבהם הם שמים את הלב בצד ונסחפים בשאון הרייטינג והכוח לעבר המחוזות הכי עצובים שיש.
התרעות פיקוד העורף