העיתוי אינו מקרי. מפעל השיקום של עזה מצוי במשבר חריף שמאיים על קיומו. מלאדנוב הגיע לאו"ם בניסיון הצלה של הרגע האחרון. הוא פתח ואמר כי תוכנית השלום המיועדת לרצועה איננה הפסקת אש והסדר של אספקת מזון, אלא מיזם בינלאומי מרחיק לכת להוצאת הרצועה ממעגל המלחמות. אחר כך הוא פנה לשני הצדדים והטיף להם על חשיבות העמידה במילתם. נכון להיום, שני הצדדים אינם ממלאים את מה שהתחייבו עליו.
התפרקות הצדדים מן הנשק, הוא פנה אליהם בטון רך, היא תנאי ראשון להמשך המפעל. על חמאס להתפרק ממנו, כמו גם המיליציות שהקימה ישראל. הנשק שתמסרו לא יעבור לידי ישראל, הוא הרגיע את חמאס, אלא ייאסף בידי כוח שיטור פלסטיני חדש שעבר אימונים ורגולציה. הכוח הזה יפעל בפיקוח בינלאומי וישמור עליכם מהתנכלות. אחר כך צה"ל ייסוג מן הרצועה, וכוחות צבא מרחבי העולם ישמרו מפני פלישה ישראלית.
זה היה לב העניין בנאומו. לפרק את חמאס מן הנשק, אבל בעיקר מן החרדה שאוחזת בהם מפני חיסולי חשבונות. היום שאחרי, הוא הדגיש, אינו שולל מתנועת חמאס את הזכות להתקיים פוליטית, או להמשיך לנהל את השלטון ברצועה. הוא שולל ממנה את הזכות להחזיק נשק. התהליך הזה ייעשה בהדרגה, לפי לוח זמנים מוסכם, ויכלול גם נסיגה ישראלית מלאה מהרצועה.
"רק מוסדות פלסטיניים מורשים יחזיקו בסמכות ביטחונית בתוך עזה", הציע מלאדנוב. "רק אנשי צוות מורשים יישאו נשק, פלגים חמושים יפסיקו את פעילותם הצבאית, ומבני המשילות והביטחון יאוחדו תחת רשות אזרחית אחת. אף חברה אינה יכולה להשתקם באופן בר־קיימה כאשר פלגים חמושים מרובים פועלים בתוכה לצד מוסדות אזרחיים".
הוא סיכם את דבריו בסעיף השיקום. עזה הרוסה לגמרי וזקוקה לתוכנית מזון, להקמה של שכונות מגורים ולבנייה מחדש של מערכות הבריאות, החינוך והתעשייה. "שיקומה ייקח שנות דור", אמר מלאדנוב לעיתונאים בהופעה קודמת שלו בירושלים. עתה, בפני מועצת הביטחון, הוא הזהיר מפני סכנה לשיקום.
"עזה איננה יכולה לעבור מסיוע הומניטרי בשעת חירום להתאוששות אמיתית וארוכת טווח, אלא אם כן תהיה יציבות ויהיו מוסדות אזרחיים מתפקדים, אמצעי גישה לשיקום, וביטחון שמאמצי הבנייה מחדש יוכלו להישמר לאורך זמן. ככל שהיישום יתקדם מהר יותר, כך עזה תוכל להתחיל מהר יותר בבנייה מחדש של בתים, בתי ספר, בתי חולים, תשתיות וחיים כלכליים בהיקף נרחב".
המיליארדים שהובטחו
במידה מסוימת, הופעתו של הדיפלומט הבולגרי באו"ם היא מסמך תיעודי בפני עצמו. היא מתארת את כל המחלות ביחסים בין עזה לישראל ומציעה מהן מפלט מדיני: החשדנות העמוקה, ההתחמקות מהבטחות, הקזת הדם, ומעל לכל - פחד עמוק לצעוד קדימה. בשני הצדדים.
מלאדנוב מכיר היטב את שולחיו. הוא רואה כיצד הבית הלבן מתקשה להכריע באיראן ומגשש את דרכו בקושי לפתרון בלבנון. על סוריה כבר אין מה לדבר. אין לו קלפי לחץ על תנועת חמאס, ובסתר ליבו הוא מקווה שצה"ל ייצא למבצע נרחב כדי להענישה. אבל לצה"ל יש בימים אלה התחייבויות אחרות. על כן הוא מבין כי מפעל השיקום של עזה עלול לקרוס רשמית, אחרי שקפא מעשית, אז מוטב לפחות להראות שעשה כל שביכולתו.
האוכלוסייה במצוקה חריפה, כפי שהייתה לפני שלוש שנים, וכמו אז, צה"ל מטיל מצור על הרצועה ויש תחושת שליטה. וכפי שידענו לפני שלוש שנים, מדינת ישראל מקוטבת ומפולגת, עסוקה בעצמה, ואיננה יודעת כיצד להיחלץ מן הסבך ולהבטיח ביטחון קבע לתושבי הדרום.
עוד קונספציה שקרסה
להפך, אומרים לה מתנגדיה כיום, בגלל הנשק שלכם בא עלינו האסון. בישראל הייתה קונספציה שממשלת נתניהו לא תעמוד באסון 7 באוקטובר ותקרוס. למצרים הייתה קונספציה כי אם חמאס יתקפו את ישראל, צה"ל יבלום את המתקפה. כולן התבדו.
קונספציה גדולה שקרסה היא זו הנוגעת לביטחון מדינות המפרץ. עד 28 בפברואר האמינו מדינות אלה כי יחסיהן הביטחוניים עם ארה"ב יגנו עליהן בשעת צרה. הבחריינים התגאו לשמש כבסיס קבע לצי החמישי.
הקטארים אירחו לא פחות ולא יותר את "פיקוד המרכז", המפקדה של צבא ארה"ב באסיה ובמזרח התיכון. בסיסים אמריקאיים פועלים גם באיחוד האמירויות, בסעודיה ובכווית. כל אלה חשבו כי במקרה של מתקפת טילים, הבסיסים הללו הם שכבת הברזל שלהם.
זה היה אירוע מטלטל עבור בני המפרץ, שהראה כי הם מופקרים לגורלם. לא רק שאמריקה לא הגנה עליהם, אלא שבגלל מהלכיה הם הותקפו. ולא רק הותקפו, גם לא העזו להשיב מלחמה, מחשש שאיראן תתקוף אותן יותר.
התרעות פיקוד העורף