ההסכם המסתמן, המעניק לגיטימציה דה־פקטו למשטר האייתוללות כגורם המשפיע על נתיבי הסחר הבינלאומיים, חושף סדקים עמוקים באמון בין ירושלים לוושינגטון. הבית הלבן נסוג למעשה מהצהרותיו החד־משמעיות על השמדת פרויקט הגרעין והכנעת שלוחות הטרור. נסיגה זו, הנתפסת בישראל ובמדינות המפרץ כהתקפלות רבתי מול טהרן, מקרינה על ארכיטקטורת הביטחון האזורית כולה ומשנה לחלוטין את מערך התמריצים האזורי. במציאות שכזו, המפרציות עלולות לבחור בנרמול יחסים עצמאי מול טהרן כדי להגיע להבנות אי־תקיפה דו־צדדיות, במקום להישען על ברית אנטי־איראנית אזורית בהובלה ישראלית, בשעה שמטריית ההרתעה האמריקאית הולכת ומתפוגגת.
במרחב הגיאופוליטי הזה, טראמפ מחפש "תמונת ניצחון" אישית בדמות התייצבות מהירה של שוקי האנרגיה וההון – למרות ה"מחיר" האסטרטגי הכבד שישראל נתבעת לשלם. הוא אומנם רואה באיראן כוח אזורי מערער, אך בכל זאת בוחר בנתיב של "ניהול סיכונים" כלכלי במקום "פתרון סיכונים" והכרעה צבאית. עבורו, הסדר מיידי ושווקים יציבים עדיפים על פני עימות צבאי חזיתי או התמודדות עם סוגית הגרעין, תוכנית הטילים ורשת הטרור האזורית של איראן.
על פי הפרסומים השונים, טהרן מוכנה אומנם לבצע ויתור טקטי בלבד על מאגרי האורניום המועשר שברשותה, אך מנגד, היא אינה מוותרת על נכסי הליבה האמיתיים: על הידע המדעי שנצבר, על הצנטריפוגות המתקדמות ועל האתרים התת־קרקעיים המבוצרים. בנוסף לשימור היכולות הטכנולוגיות הללו, ההסכם צפוי להפחית משמעותית את עוצמת הלחץ הבינלאומי ולהעניק לאיראן הקלות משמעותיות בסנקציות על יצוא הנפט שלה. חבל ההצלה הפיננסי הזה יזרים מיליארדי דולרים, שיאיצו את התאוששות המשטר וישמשו באופן ישיר לשדרוג מערכי הטילים, יכולות הסייבר ומימון רשת הפרוקסים האזורית לקראת הסבב הבא.
פשרה כזו פירושה שחיקה הדרגתית אך עקבית של כושר ההרתעה הישראלי. היא מייצרת חלון הזדמנויות מסוכן, שבו איראן תוכל להשתקם, להתעצם ולהמשיך להתקדם באין מפריע אל עבר הפריצה לגרעין. במקום לבלום את האיום, ההסכם מעניק לו חסינות זמנית ומתעתעת. הוא מעמיק את תחושת הבדידות האסטרטגית של ישראל, ובו־זמנית מאפשר לטהרן להצטייר כ"מנצחת" הגדולה של העימות מול הכלכלה החזקה בעולם. כל זאת, תמורת לחיצה קלה וטקטית בלבד על דוושת הבלמים לטובת הפוגה דיפלומטית.
כתוצאה מכך, ישראל מתמודדת עם דילמה אסטרטגית מורכבת וגורלית, שבה עליה להכריע: האם להסתגל למציאות החדשה הנכפית עליה, או שמא להיערך לפעולה צבאית עצמאית שעלולה להוביל לאסקלציה אזורית נרחבת. הפער המתרחב בין אסטרטגיית ניהול הסיכונים האמריקאית לבין הצורך המובהק בהכרעה מצד ישראל מייצר מרחב פגיעות מסוכן.
הגדרה מחדש של האיום האיראני כ"סיכון מנוהל" אינה מבטלת את וקטור האיום עצמו: דחיית הקץ אינה מעלימה את הבעיה, אלא רק משנה את ממדיה וגורמת לכך שפתרון הסוגיה בעתיד יהיה יקר, מורכב ומסוכן בהרבה. יתרה מכך, הפיכת הנוסחה "עסקה תמורת יציבות" למודל פעולה אזורי משנה לחלוטין את מרחב התמריצים במזה"ת. היא מאותתת לשאר השחקנים במרחב כי שימוש בטרור ובסחיטה אסטרטגית הוא כלי יעיל שמניב הישגים פוליטיים וכלכליים קונקרטיים.
מלכודת הדבש האיראנית אינה רק מטאפורה רטורית, אלא מנגנון אסטרטגי קר ומחושב שמעניק לטהרן זמן, כסף ולגיטימציה פוליטית בלי לפגוע בתשתית הליבה שלה. ההקלה בסנקציות תזרז התאוששות כלכלית, שתתורגם מיידית כאמור למימון מיליציות ושדרוג טילים ויכולות סייבר, וכל זאת תחת מסווה של "הפוגה". מבחינה ישראלית, התוצאה היא שחיקה איטית אך מתמדת של ההרתעה בחסות חלון הזמן שבו טהרן מתעצמת, בזמן שהקהילה הבינלאומית מפחיתה את עוצמת הלחץ עליה.
במשחק השחמט הגיאופוליטי המתמשך במזה"ת, הטעות החמורה ביותר היא לבלבל בין פשרה טקטית קצרת מועד לבין עסקה אסטרטגית ארוכת טווח שמעצבת מציאות. הנשיא טראמפ – שמיומנותו בניהול עסקאות וביצירת "אי־ודאות מתוכננת" היא חלק מהדנ"א הפוליטי־עסקי שלו – מסוגל להרכיב מחדש את לוח המשחק ולהנדס את התנאים האזוריים כך שיתאימו לאינטרסים ולסדרי העדיפויות הדינמיים של ארה"ב, גם אם המשמעות היא טלטלה אזורית וישראלית עמוקה.
וושינגטון יכולה להרשות לעצמה לנהל סיכונים ממרחק בטוח של אלפי קילומטרים: ישראל, החיה בלב טבעת האש האיראנית, אינה נהנית מהפריבילגיה הזו. ככל שמרחב התמרון הישראלי הולך ומצטמצם, כך גוברת ההבנה שהמציאות החדשה מחייבת התפכחות אסטרטגית מהירה וחד־משמעית: פחות אשליות והרבה יותר קווים אדומים.
ישראל נדרשת כעת להפגין שיקול דעת קר ומפוכח, אומץ אופרטיבי ומנהיגות חסרת פשרות – כזו שתדע להציב גבולות ברורים ולהפגין עוצמה גם מול ידידתה הגדולה ביותר. רק כך ניתן יהיה לנפץ את מלכודת הדבש שנפרסה סביבה, ולמנוע מצב שבו פשרה אזורית כפויה הופכת לנקודת מפנה מכרעת - נקודה שתפגע במעמדה הגיאו־אסטרטגי של המדינה, תכרסם בכוח ההרתעה שלה ותערער את יציבותה הביטחונית לשנים קדימה. במרחב הגיאופוליטי שבו אנו חיים, מי שמסכים להישאר כלי משחק פסיבי על לוח השחמט, עלול להתעורר ולגלות שהשותפים שלו כבר הכריזו על "מט".
התרעות פיקוד העורף