הפער לכאורה בין נשיא ארה"ב לראש ממשלת ישראל אמור להטריד כל ישראלי. שהרי היום יותר מתמיד יש חשיבות לכך שלישראל יהיה גיבוי של מעצמה בכל עימות צבאי משמעותי. למרבה הפלא, הפער הזה לא רק שאינו מדיר שינה מעיני השמאל הישראלי, אלא להפך. הוא נתפס בעיניו ככלי לניגוח הממשלה והעומד בראשה. כלומר, חרף המלחמה שבה נתונה מדינת ישראל מאז הפלישה ב־7 באוקטובר, מה שיריבי הממשלה מתארים כמכה לא קלה בכנפיה של מדינת ישראל מהווה עבורם סיבה למסיבה.
מגישתם עולה שהסכנה לפגיעה פוטנציאלית בסיכוי למיצוי מלא של ההישג המזהיר של מדינת ישראל במלחמה עם איראן, כלל וכלל אינה מצערת את הפטריוטים שמול המסכים והמיקרופונים של הערוצים 12 וכאן 11, המתקשים להסתיר את שמחתם לאיד. זאת, אף שהם יודעים היטב שבניגוד לסיפור שהם מספרים לציבור ואולי גם לעצמם, הפגיעה, אם תבוא, היא במדינה ולא רק בממשלה.
האם הם לא מאמינים בסיכוי שהמהפך השלטוני, שלמענו הם עמלים כה קשה, יתממש? שהרי אם אכן הוא יתממש (חס וחלילה), והם יקימו ממשלה, הם גם יהיו אלה שיצטרכו להתמודד עם הנזקים ששמחתם המופקרת לאיד מלבה. כשמפלגת הליכוד הייתה באופוזיציה, אף שייחלה לחילופי שלטון בכל מאודה - בעיניה, תמיד קדמה טובת המדינה.
מאידך, גם בימין יש מי שנסחפים בהלך הרוח השלילי, תוך אימוץ הנרטיב של השמאל. אך בפועל, הדואט הבכייני המשותף לשמאל ולימין חסר כל בסיס: דונלד טראמפ הוא ידיד מדינת ישראל. אולי הגדול שבהם. גם מתנגדיו של בנימין נתניהו רואים בו נכס לעם ישראל. במידה מסוימת הם נוטים אפילו להעצים את חלקו בהצלחותיה של ישראל. הם ששים לייחס לטראמפ את הישגי ישראל באיראן ובעזה, כדי לגמד את חלקו של נתניהו. כך למשל הם מייחסים לטראמפ לבדו את שחרור החטופים.
מי שהתנגדו לכניסה לעזה ולרפיח, והיו מוכנים להפסיק את המלחמה באיבה ולהעניק ערבויות לחמאס לאי־חידוש הלחימה, תוך שהם מתירים בידיו את היכולת לשגר מרצועת עזה מאות טילים ביום – מתקשים להודות בכך שרק התעקשותו של נתניהו להמשיך לכבוש ערים ברצועה הביאה לשחרור החטופים, תוך המשך הנוכחות הישראלית ב־60% משטחה. ההתבכיינות על שיקום חמאסטן במערב הרצועה היא נחלת הצבועים השקרנים, ובעיקר רפי השכל. הכוח של חמאס בעזה נבנה במשך 20 שנה, והחלק המשמעותי שלו היה הטילים והמנהרות. כל יתר הכוחות והכלים היו מתנפצים בשמחת תורה 2023 כמו גלי הים אל מצוקי החוף, אילו התייצבה בדרכם באותו בוקר נורא כוננות צה"לית תקנית.
על כל פנים, במערב עזה לא יהיו בעתיד הנראה לעין רקטות ומנהרות משמעותיות. מגויסי חמאס, המטילים אימה והשודדים את התושבים כדי לממן לעצמו משכורות, הם בעיה של הפלסטינים. כי כל עוד חמאס שם, גלי החורבות וערימות האשפה והפסולת יישארו על תילם, ואף גורם שיקומי לא יגיע. האם זה רע ליהודים? האם עדיף לנו שהרשות הפלסטינית תיכנס ותתחיל הבכיינות המצולמת והמבוימת של ילדים רעבים ויתר מרעין ומראין בישין? ושבעקבות אש"ף יתגבר הלחץ על ישראל לסגת ממזרח הרצועה, כדי לאפשר מדינת טרור במרכז הארץ עם כביש מחבר לקן הצרעות בעזה?
אמת, הוא בלתי צפוי. אבל כדי להצליח כנגד כל הסיכויים ולהפתיע שלוש פעמים ברציפות בבחירות לנשיאות מעצמת־העל הדמוקרטית הגדולה, צריך להיות עשוי מחומרים מיוחדים, שחלקם גלויים לכל הדיוט וחלקם נסתרים. ב־2016, במרוץ רפובליקני ממושך ועתיר מועמדים, שבו החל בתחתית הרשימה, פילס לעצמו טראמפ דרך מזהירה, כאשר מעימות לעימות הוא מותיר מאחוריו שובל של מועמדים מובסים, כולל המועמד המוביל ג'ב בוש, מושל פלורידה, שנחשב למוכשר יותר מאביו ואחיו, שהיו נשיאי ארה"ב בעבר, אך נרמס תחת סחף התמיכה בטראמפ. גם את הילרי קלינטון הוא ניצח בבחירות, בניגוד לכל הסקרים.
בבחירות הצמודות והבעייתיות של 2020 זכה טראמפ ברוב מפתיע וברור בספירת הקולות, אבל ג'ו ביידן הוכרז כמנצח בשל קולות ממעטפות שהגיעו בדואר. טראמפ טען שהבחירות נשדדו ממנו. כל מה שהפריד בינו לבין הנשיאות היה ההחלטה של סגן הנשיא מייק פנס לא לפסול את הבחירות הבעייתיות בפנסילבניה. ללא האלקטורים משם, לא היו לביידן קולות האלקטורים הדרושים לבחירה בסיבוב הראשון, וההצבעה על הנשיא הייתה עוברת לבית הנבחרים כשלכל מדינה יש קול אחד - וטראמפ היה נבחר.
למי ששכח: הנשיא טראמפ העביר את השגרירות לירושלים, הכיר בריבונות ישראל ברמת הגולן ושכנע מדינות להעביר את שגרירותן לירושלים, ובעיקר ביטל את ההסכם הנורא של ברק אובמה, שהעניק לגיטימציה לגרעין עתידי בידי האייתוללות. הבהלה הנוכחית ממש אינה ברורה. כל מי שעיניו בראשו הבין את ההיגיון של מהלך שפותח באופן בלתי הפיך את מצר הורמוז לשיט חופשי, ללא מגבלות כלשהן או תשלום דמי מעבר, ומקבל התחייבות גלויה, חתומה וחד־משמעית לסילוק האורניום המועשר מאיראן, מכירתו או השמדתו - ולכך שלא יהיו ולא יוקמו שם בעתיד מתקני העשרת אורניום.
אני משוכנע שטראמפ: א' - שוחר טובתנו, וב' - יודע מה רצונו. לכן הוא לא יזיז ספינת מלחמה אחת לפני שהאורניום האיראני המועשר ימצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה, כך או אחרת. לי היה ברור כמעט לחלוטין שעד תום חג הקורבן לא תהיה פעולה. אם כי צריך להביא בחשבון שבמצב שבו רק הפתעה טקטית נותרה על השולחן, גם הבלתי צפוי הוא צפוי. אני מניח שנתניהו מתואם עם טראמפ - אם במפורש, אם בקריצת עין, ואם בהבנה ללא מילים הבנויה על אמון מלא.
בחירות האמצע החשובות לטראמפ הן בנובמבר. עד אז חשוב לו לסיים את המלחמה בהצלחה ולהוריד את מחירי הדלק. בניגוד לרבים, אני מאמין שהסיכוי שטראמפ ייצא למלחמה במהרה בימינו, בעוצמה ולא רק באוויר - גבוה בהרבה מהסיכוי שיחתום על הסכם שאינו מסלק את האיום הגרעיני באופן שמרצה את ישראל. ללא הסכם כזה קיימת גם האפשרות של המשך ההליכה על סף הפריצה להסכם. זאת, אלא אם איראן תתעשת ותמסור את כל האורניום המועשר לארה"ב תמורת תשלום מחירו, או שתסכים להשמדתו על אדמת איראן ולפיקוח בינלאומי בהובלת ארה"ב - פיקוח שיוודא היעדר העשרת אורניום על אדמתה.
לאחר חגיגות ה־250 להיווסדה של ארה"ב ב־4 ביולי, כשבמונדיאל כולם כבר יהיו בבית, כשרק קומץ צרפתים, ספרדים, פורטוגזים ברזילאים, ארגנטינאים, אנגלים, גרמנים ונורווגים ייוותרו שם שקועים בהמתנה לרבעי הגמר, המלחמה כבר לא תוכל לקלקל את החגיגה. מצד שני, יישאר זמן די והותר כדי שהמלחמה ותוצאותיה יותירו רושם משמעותי על הבוחרים בנובמבר, בספטמבר/אוקטובר - ובייחוד תותיר המלחמה רושם על הבוחרים הפוטנציאליים בבחירות הדמוקרטיות והחופשיות, שיתקיימו ברחבי איראן לאחר שינוי המשטר.
התרעות פיקוד העורף