אגם הדרעק רותח - וכולם כבר מריחים את הבחירות | רון קופמן

מפלס הטמטום, שמתבטא בבוחן מציאות לקוי, עלה השבוע ברמה מדאיגה. הימים הם ימי פוסט-שבועות. הציבור הפגום, וגם נבחריו, סובלים מעודף חמור של לקטוז במערכת העיכול. מומחים מתחום הרפואה אומרים שלקטוז ברמה גבוהה אינו מתפרק במעי הדק, אלא מגיע למעי הגס. שם חיידקי המעי הגס מפרקים אותו ויוצרים גזים, נפיחות וכאבי בטן.

ואולי זו הסיבה שאנחנו נופלים קורבן לטפשת הנגיפית של דיירי אגם הדרעק, המאכערים שלהם והשופרות. כל אלה שמתפרנסים יפה מהאירוע, מרעילים את האוויר ברשימה עם ריח דוחה. כן, כן, ככה זה בתקופת בחירות - לעומת הטפשת האפידמית שנודפת מאגם הדרעק בימים רגילים - כשגובר הפחד מהתנתקות של התחת מהמושב שעשוי מעורו של במבי ענוג, שנכפית על ידי הבוחרים בקלפיות. אין ספק, זה מבוא לטראומה שהציבור סובל בעטייה.

ליקטתי המון סחורה. אז תסבלו, לפחות כמוני.

מאמש-מאמש-מרד, הא? מה עם חוק הגיוס כעת, אדון אייכלר? מה עם ארגוני הטרור שלכם שפושטים על ביתו של הקמצ"ר? מה עם כל המחבלים היידעלך, שפושטים על הצמתים והרחובות עם הקריאות הציוניות: "נאצים, נמות ולא נתגייס", ותוקפים שוטרים, בחסות אלוקים שלך, אדון אייכלר! הרי אלוקים שלך ציווה עליהם לבצע את פעולות הטרור האלה, לא בג"ץ. אבל אתה עלוקה על חשבון החילונים, זה לא מרד?

אז מה יהיה? הוא שוב יבגוד בבוחריו וילך להתחבק עם המתחזה לצ'רצ'יל? גם הוא וגם איזנקוט? מתי הם יספרו לנו את האמת? כנראה שאף פעם. פוליטיקה דרעק היא אומנות האתנן. תן לי ואתן לך. וציבור הבוחרים של המפלגות? הא, שטויות. על הזי"ן.

איפה היה הקב"ה, אלוקים, השם, אלוהים וכל השמות שהוא נותן לישות לא קיימת, כאשר 1,200 קורבנות נטבחו בעוטף עזה - גם חרדים ודתיים שמאמינים בתורת דרעי בשדרות ובאופקים, מאמש-מאמש-מאמש אותה אמונה. איפה הילדים בקיבוצים שנטבחו, נשים שנאנסו ונרצחו, קשישים שנטבחו - ורחמנא ליצלן 360 מבלים ומבלות במסיבת נובה. אבל כנראה שהם לא היו קדושים מאמש-מאמש כמו דרעי, אז הם היו חייבים להירצח על קעידוש השם, כי הקב"ה בושש להגיע, כן?

והיכן אלף לוחמי ולוחמות צה"ל, שוטרים ושוטרות, לוחמי שב"כ - חלקם מאמש-מאמש בני תורה, מקפידים על קידוש השם שבושש להגיע, קלה כחמורה. רק על רוב מוחלט של החניוקים אלוקים ריחם, כי הבאבא-בובות שלהם אסרו עליהם להילחם, בניגוד מוחלט למה שמסופר לנו בתוירה, ובטח בכל אלפי הפרשנויות שנדבקו לתוירה, כדי לשפץ אותה לפי רצון הפרשוינים.

אבל הכי חשוב: איפה היה אלוקים, הקב"ה, השם, אלוהים, אבינו שבשמיים? למה הוא דפק עריקות מהאירוע, כמו בשואה, באינקוויזיציה, בפרעות, במלחמת עגל הזהב. איפה הוא היה אינעל העוילם-גוילם.

- מאמש-מאמש בסמיכות להודעת דרעי על הניסים שקמו לנו, שמונה חודשים אחרי טבח 7 באוקטובר נודע שהמפלגה שלו, ש"ס, תסייע בקידום תוכנית תלושי המזון. מדובר על געלט-קוידש פעוט במושגים של החניוקים, רק 500 מיליון שקל. אני תמהני אם גם חילונים, דתיים לאומיים, עראברים ועניי כל הדתות שחיים כאן מקבלים איזה ביס מהמתונ'ס האלה, או שמדובר במענק רק לש"ס. נבדוק עם האוצר ונשוב עם תשובה.

כיין, רייב יצחק, אני משער שהאדמו"ר הורה לך למחות. נו, טוף, זו זכותך. אבל לעמך ישרואל יש כבר מיליונים של "לוחמי תוירה", אתה יודע, אלה שמתנדנדים יומם וליל, למעט השעות שבהן חלקם מתחפשים ליידעל'ה-גנגנסטרים, ופורעים בציבור. אז נגמר ההגית בו יום וליל, נכון?

אבל רייב יצחק, אתה הרי יכול לחתום למתחזה לצ'רצ'יל על חוק ההשתמטות, והכל יהיה יופי. אני כאן כדי לעדכן אותך כי בחודשיים האחרונים התגייסו 272 לוחמים חרדים. כן, בשבילי זו זכות לתת שירות. עם ממוצע של 1,800 לוחמים בשנה (זה לא יקרה, רייב יצחק, אבל בוא נדמיין קצת) נוכל להגיע לכמות של 8,000 לוחמים בתוך ארבע שנים וחצי. אני חותם כבר עכשיו על מחצית הכמות, אבל גם רבע לא יהיה. אפשר לחכות לממשלת שינוי, אבל זה יהיה קשוח איתם.

נו, באמת, דני, איך יזמינו אותך שאתה מטנף בכל רגע נתון על עמית לעבודה? אולי חוששים שתדליף, ויש שם כבר ערימה של מדליפים, אז לא זקוקים לך.

- "דה מרקר" חשף השבוע חשד לאי-סדרים ועבירות פליליות לכאורה בזק"א, וכי בעקבות החשדות רשם העמותות והתאגידים ממליץ לפרק את העמותה. מה אומרים? לא אומרים. מחוץ לחשדות החמורים, בארגון הזה יש המון מתנדבים, שעושים עבודת קודש-על-אמת, שחוץ מהמתנדבים אף אחד לא מוכן לעשות אותה. אישית, חבל לי.

האמירותים גם מחכים לרכבת הבולט של מירי מקריית שמונה לאילת. עניין של 50 שנה, פחות או יותר. להרחיב את כביש 90 נדרשים כאן לעשר שנים, לכל הפחות. אז רגע, אני אקח את החצי של הדוקטור - אנחנו נסלול מסילות מהאמירויות להודו? מאמש-מאמש אנחנו, שסללנו את מסילת הרכבת לירושלים קוידש במשך 14 שנים? אחרי שרק החשמול של המסילה נמשך שנתיים, בגלל התפרצות מי תהום כתוצאה מקריסת הדפנות של המנהרה, נבעך. כן, רימינו קצת ביציקה של המלט, קורה לכל אחד. חחח... חחחח... חחח... מסילות להודו ולאמירויות, אני מת...

- פופאיי בן גביר עשה טיול לילי לטובא זנגרייה, מעוז החאווה והפרוטקשן בצפון. הג'מעה של היישוב התייחסה אליו כאל ליצן. אף שמדובר במוקד עברייני, יש שם הרבה בדואים שמתגייסים לצה"ל כלוחמים, וזה כנראה מסייע להם בעבודת יומם בסיום השירות.

אחד מהתושבים שאל את בן גביר, ולא הרפה: "איפה שֵׁרַתָּ בצבא?", ופופאיי לא התבלבל עם השקר כתשובה על החלטת צה"ל להכריז עליו כבלתי-כשיר-תמידית, בגלל היותו חבר בארגון הטרור כהנא חי: "אני היחיד במדינת ישראל ששבת רעב"... חחח... חחח...

פנמה המדינה הדרומית-מזרחית ביותר במרכז אמריקה. לא צריכים לעבור מעל ארה"ב כדי להגיע אליה. אבל ואטורי התעקש בריאיון לרדיו 103FM ביום רביעי, שפנמה היא בכלל מדינה בדרום אמריקה. בנוסף הוא כעס שאמרתי לו שלפי הרשומות בעניינו, הוא דוקטור מהאוניברסיטה הבינלאומית של אוקראינה, מוסד שאינו מוכר בכתריאליבקה. "יש לי תואר שני במשפטים ממכללת שערי משפט בנתניה. אחרי התואר הראשון, גם עשיתי התמחות בעריכת דין. כן, כן, תברר".

הרצון של פוליטיקאים והמאכערים שלהם לקשט את רשימות המועמדים בהורים לחטופים, או בהורים שכולים שבניהם ובנותיהם נפלו בעקבות טבח 7 באוקטובר, הוא פתטי. גדי איזנקוט הוא אב שכול ודוד שכול. אבל יש לו סט נדיר של כישורים, אחריות וקבלת החלטות, כמובן גם כישלונות, בחיים שכוללים שירות אישי למען החברה בישראל שהוא מביא איתו לבחירות, שהן טינופת פוליטית במרעה.

לפי אותו מפתח מעוות, חובה להתקשט באגם הדרעק במשפחות שכולות, הורים לחטופים, נכים, הלומי קרב ובני משפחתם, וכמובן גיבורים וגיבורות ששרדו את המלחמה הבלתי נגמרת. אבל הפוליטיקה דרעק אינה עצרת זיכרון מכובדת. נדרשים רואי חשבון שיסבירו לנו איך גונבים ומפקירים אותנו בכל יום נתון, כדי להפסיק את העושק והגזל. נדרשים מחוקקים ומחוקקות מצפון הארץ ועוטף עזה, כדי שיהיו לאזורים האלה ייצוג והטבות שאינם נחותים מהתעשייה למען ארץ ישראל השלמה, כולל עזה, לבנון וכל אזור יהודה ושומרון. דראפט של סמלים מהמחאה למען שחרור חטופים, זה נחמד כמו הפינה לשיפוטכם במצעד המרגנית.

- השבוע דווח על רעידת אדמה באזור הכנרת, בעוצמה של 3.5 בסולם ריכטר. אירוע דומה נרשם בתחילת אפריל בצפון-מזרח הארץ. ישראל מוכנה לטיפול ברעידת אדמה כפי שהייתה מוכנה לטבח 7 באוקטובר, או לטיפול ברחפני הנפץ בגבול הלבנון. כל סתום וכסיל יודע שתהיה כאן מתישהו רעידת אדמה בעוצמה גבוהה הרבה יותר, שתגבה מחיר עצום בתשתיות, אולי גם בקורבנות. אבל אצלנו חיים התושבים לפי שיטת 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות: נקי, רק להיום. זה מה שקורה בכתריאליבקה, כשאף אחד לא מושך בכפתור מעילו של המתחזה לצ'רצ'יל. אגב, הוא כבר מוכן לאירוע, כולל ועדת חקירה פוליטית. אתם מוכנים?

נ.ב.

עונת הספורט בארץ מתקרבת לסיומה, אז אני מוצא יותר זמן להתרכז ב"חתונמי", כי בגדול ריאליטי דוחה אותי כצופה. כמשתתף שמקבל געלט-קוידש על הזובור, אני דווקא אוהב, מאוד.

כל אחת משתי הנשים הסבירה בדיוק איזה סוג של בן זוג היא מחפשת, אפילו העבירו אותן בוחן של ביו-פידבק, כדי להזין את האלגוריתם בנתונים שהפסיכו רוצה להביא לזיווג. אני מנוסה בטיפולי ביו-פידבק, זו המהות של הפארש.

אבל לא בא להן, כי הן לא נמשכות לבני הזוג שהפסיכו ציוות וזיווג להן לצורך מחקרי בכאילו בפסאדה מקצועית, כי הרי הכלאנו כבר 50 זוגות, כן? מה אתן מבינות בכלל, סתלבט על מצוקתן, יצירת חומר רקע לצוות ההפקה בשלב הטסטות (ראיונות בלתי נגמרים, שמיועדים לגרום למשתתפים לדמוע, כמה שיותר סינקים עם דמעות, יותר טוב), בלי מחשבה יתרה על הארכיון, שתמיד זוכר הכל.

בעוד כמה שנים, כאשר לשתי הנשים יהיו ילדים, הלוואי, והם ייחשפו לסחורה בגיל ההתבגרות שלהם, הם יאמרו לאמא: "איך, איך הצלחת להיות כל כך מטומטמת, שהגעת למצב שנתת לשרלטנים האלה להסתלבט עלייך חודש וחצי, כאילו עברת כריתת אונה זמנית, כדי שהם יקבעו לך למי את נמשכת, איזה גבר מעורר בך תשוקה. ועוד באמצעות אלגוריתם, אמא, אשכרה לקית בטפשת נפוצה. אז אל תגידי לי עם מי לצאת, ואל תשכנעי אותי ללכת לפסיכו. ראיתי מה זה עשה לך, אז מיציתי עוד לפני שניסיתי".

שלשום הגיע זוג קורבנות חדש לתוכנית. זוג יפה, רב-כישורים. שניהם נראו ונשמעו כמו באובר-דוז של אדרנלין בחתונה, וברגע שאמרו להם שמצאו להם זיווג, בגלל שהיא רקדנית והוא פסנתרן חובב, האישה כבר בכתה. הגבר עוד יבכה בהמשך, כי הבטיחו לצופים שהוא מאוד מחובר לרגשות שלו, וגם כי טרם פגש בסוס ובפיטבול שלה.

אבל אני נתקעתי בזוג אחר, בסצינה שהפיזיקאי של הקוונטים הביא לנגנית הוויולה הבינלאומית ספר על צפרות, כדי שתוכל לזהות את הברווזים באגם בדייט של ירח דבש קסום, מדי. אני לא מחובר כל כך לרגשות שלי. אבל התעורר בי צורך לעודד את הנגנית ולשלוח לה משפט סיום לבן הזוג לסיוט: "בשלב זה של מערכת היחסים בינינו, אני לא מרגישה את מה שאני אמורה להרגיש. אז תודה על הכל".