מה שנחשף בבג"ץ איננו "עוד מחלוקת משפטית" - זה אירוע מטלטל | עו"ד גיא בוסי

לב העניין בפרשת מינוי ראש המוסד אינו רק האלוף גופמן – סיפור הצלחה ישראלי – אלא מה קורה כאשר אלה שאמורים להגן על טוהר המידות מתחילים לפעול במחשכים | והתנצלות בפני כבוד השופט נעם סולברג

עו"ד גיא בוסי צילום: עופר ריבק
עקבו אחרינו
רומן גופמן
רומן גופמן | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
3
גלריה

זה לא רק הסיפור של האלוף גופמן. זו ההבטחה הישראלית עצמה. הוכחה לכל ילד וילדה בקריית שמונה, בדימונה, באשקלון או בשכונות הקליטה של פעם, שלא צריך להיוולד עם כפית זהב בפה כדי להגיע לפסגה הגבוהה ביותר של מדינת ישראל. לפעמים צריך רק אמונה, עקשנות ועבודה קשה יותר משל כולם. זוהי אגדה שהייתה באמת ואמורה לאחד את המדינה. סיפור של ישראל הישנה והטובה: ציונות, הקרבה, מובּיליות חברתית. ילד שבא משום מקום והגיע לפסגה הגבוהה ביותר של מערכת הביטחון.

אבל דווקא אז – כשהגיע לפסגה – נחשף סיפור שמטלטל לא פחות מהמינוי עצמו. לא סיפור על גופמן – סיפור על אליטה ישנה ועבשה, קבוצת כוח מן העבר (דיפ סטייט) שניסתה ועודה מנסה לעצור אותו. לא באור השמש, אלא במסדרונות האחוריים, במסלולים סודיים, במעטפות "למכותב בלבד" ובערוצים עוקפי ועדה.

כי מה שנחשף בדיונים בבג"ץ בעתירות ההזויות (אבקש להפנות אתכם למילות הביקורת הבלתי מתפשרות של כבוד השופט אלכס שטיין כלפי העותר התמידי אליעד שרגא) שהוגשו נגד המינוי, איננו "עוד מחלוקת משפטית". זה אירוע שמטלטל את עצם הרעיון של הליך תקין, שמשום מה נותר כאבן שאין לה הוֹפְכִין.

נתחיל בעובדה הבסיסית: הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים אישרה את מינויו של גופמן ברוב דעות. פעמיים. גם לפני בג"ץ וגם אחרי שבית המשפט הורה על השלמות. ובשתי הפעמים, היחיד שהתנגד היה יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס. זוהי כמובן זכותו, אלא שאז התברר משהו שלא ייאמן.

חברי הוועדה שאישרו את המינוי כתבו כי "להפתעתם הגמורה", רק במהלך הדיון בבג"ץ התברר להם שהיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה העבירה חוות דעת ישירות לגרוניס, במקום למזכירוּת הוועדה "כפי שדורשים הכללים". לא רק זאת, הם ממשיכים וכותבים: "חוות הדעת מיום 20 במרץ 2026 לא נמסרה לשלושת חברי הוועדה הנוספים, והם כלל לא היו מודעים לקיומה".

רוצה לומר, לא אי־הבנה, לא תקלה טכנית, לא "כולם ידעו". חברי הוועדה פשוט לא ידעו על קיומה של חוות הדעת. ואז מגיע המשפט שמרעיד את אמות הסיפים, ובשפתם של חברי הוועדה: "משקיבלנו את חוות הדעת ראינו שכתוב בה שהיא נמסרה ליו"ר הוועדה… כחומר סודי אישי, למכותב בלבד".

אלא שאז הסתבר שהמסמכים עצמם סותרים חזיתית את דבריו של עו"ד הלמן, שעה שחברי הוועדה כתבו במפורש שהם כלל לא ידעו על קיומה של חוות הדעת. אם הגענו לשלב שבו לטובת סיכול מינוי של אדם, עורך הדין הבכיר ביותר בשירות המדינה, שמופיע בשמה בבית המשפט העליון, איננו מדייק באמת העובדתית מול השופטים, מה אמור לחשוב האזרח הפשוט? מה נשאר מאמון הציבור? הרי על כך בדיוק מדבר ההספד התלמודי (מסכת מועד): "אִם בַּאֲרָזִים נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת – מַה יַּעֲשׂוּ אֲזוֹבֵי קִיר? לוֹוָיתָן בְּחַכָּה הוּעָלָה – מַה יַּעֲשׂוּ דְּגֵי רַקָּק? בְּנַחַל שׁוֹטֵף נָפְלָה חֲרָבָה, מַה יַּעֲשׂוּ מֵי גֵּבִים?".

גלי בהרב-מיארה, רומן גופמן
גלי בהרב-מיארה, רומן גופמן | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90,תומר אפלבאום, הארץ, פול

והבעיה איננה רק הדרך. גם התוכן מטריד. בתגובה הרשמית ניסתה היועצת להציג את המסמך שהוסתר מחברי הוועדה ונשלח רק ליו"ר כ"התייחסות מקדמית" בלבד. אלא שכאשר קוראים את המכתב עצמו, קשה לקבל את הטענה הזו. זה איננו מסמך טכני. זו חוות דעת מלאה, מפורטת, נחרצת, שמנתחת את הראיות ומסיקה מסקנות חד־משמעיות נגד גופמן, עוד לפני שנשמעו עדים, עוד לפני שהוועדה השלימה את בדיקתה.

ולכן השאלה איננה רק למה נשלחה חוות דעת "למכותב בלבד". השאלה היא איך אפשר לצפות מיו"ר ועדה להפעיל שיקול דעת עצמאי, אחרי שקיבל מהיועצת המשפטית לממשלה מסמך כזה בערוץ אישי וסודי. בפרקי אבות הצטווינו: "הוו מתונים בדין", אבל כאן נדמה שהדין כבר נחרץ מראש. הרי אפילו רוב חברי הוועדה, לאחר ששמעו עדים ועיינו בכל החומרים (בשנית), כתבו כי הראיות "חיזקו באופן מהותי ומשמעותי" את מסקנתם המקורית שלא נפל דופי בטוהר מידותיו של גופמן.

והנה הדבר המדהים באמת: דווקא מי שלא חשפו בזמן אמת את כלל החומרים, דווקא מי שהסתירו מחברי הוועדה, הם אלה שמטיפים לציבור על טוהר מידות. תארו לעצמכם שזה היה קורה בעירייה בפריפריה. ראש עיר מהליכוד, ויועץ משפטי שמעביר בחשאי חומר סודי ליו"ר ועדת איתור, מאחורי גבם של שאר החברים כדי לסכל מינוי. ואחר כך נציג העירייה מגיע לבית המשפט ואומר ש"כולם ידעו", אף שהפרוטוקולים מוכיחים אחרת.

כמה דקות היו חולפות עד שכל אולפני הטלוויזיה היו נפתחים בכותרת "פרשת המעטפה הסודית"? מגישות חדשות היו פונות למצלמה בפנים חמורות סבר ושואלות לאן הגענו אם ניתן בכזאת קלות לשקר לשופטים. המדינה הייתה בוערת. אבל כשזה קורה בקודש הקודשים של מערכת המשפט, הדממה מוחלטת. לפתע הכל הופך ל"פרוצדורה".

לא. זו לא פרוצדורה. זה מבחן. מבחן לשאלה האם שלטון החוק בישראל הוא באמת שלטון של כללים אחידים, או שלפעמים יש כאלה שמותר להם לפעול בנתיבים סודיים, משום שהם משוכנעים שהם "האנשים הנכונים". וזו אולי התמונה המטרידה ביותר בכל הפרשה.

המסר לציבור הרסני: גם אם תעבוד קשה, גם אם תגיע לפסגה, גם אם תעבור את כל הוועדות, תמיד יכולה להמתין לך מעטפה אחת "למכותב בלבד". כי בסופו של דבר, הסיפור כאן איננו רק האלוף גופמן, אלא מה קורה כאשר מי שאמורים לשמור על טוהר המידות, מתחילים לפעול במחשכים. וכאשר שומרי הסף (בעיני עצמם) פותחים ערוצים סודיים, מסתירים מידע מחברי ועדה, ומנהלים הליך במעטפות אישיות – אולי הגיע הזמן לשאול את השאלה שהמערכת כל כך מפחדת ממנה: "מי ישמור על שומרי הסף?".

מזכיר הממשלה תוקף אותה במכתב חריג. בהרב-מיארה
מזכיר הממשלה תוקף אותה במכתב חריג. בהרב-מיארה | צילום: אורן בן חקון פלאש 90
תגיות:
ראש המוסד
/
גלי בהרב-מיארה
/
רומן גופמן
/
יועמ"שית
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף