אחד המשפטים המפורסמים ביותר במשפט האמריקאי הוא The process is the punishment; ההליך הוא העונש. לא צריך להרשיע אדם כדי להרוס את חייו. מספיק לחקור אותו, לזמן אותו לחקירות, להדליף נגדו, לגרור אותו לבתי משפט, להכריח אותו להוציא מאות אלפי שקלים על עורכי דין, ולחיות במשך שנים תחת עננה ציבורית. גם אם יזוכה בסוף, המחיר כבר נגבה.
כיצורים אנושיים אנחנו צריכים להיות רגישים לעובדה שבהמולת המאבק הפוליטי של חילופי ההגמוניות בישראל, ובמאבק על השליטה על מפתחות המדינה, יש בני אדם. יש משפחות. יש ילדים. יש אנשים שקמים בבוקר ומגלים שנציגי ההגמוניה הישנה, שהשתלטו על התביעה הכללית, החליטו להתלבש עליהם ו"לסכל" אותם.
אבל מי שישלם את המחיר הוא אדם ששמו יונתן אוריך, ובני משפחתו. כמו שאת פרשת הטרדת העד פילבר משכו שש שנים עד שהתיק נסגר, זה גם גורלו של התיק הזה. אבל בינתיים יהיו שנים של עלויות אדירות לעורכי הדין, דיונים, חרדות, ופגיעה בלתי הפיכה בשם הטוב. גם אם בסוף יזוכה - הנזק כבר נעשה.
כך גם בפרשות אחרות. הפצ"רית זוכה לייצוג של עורכי הדין הפליליים הבכירים והיקרים בישראל, בעלויות עתק על חשבון המדינה. היא המשיכה עד לאחרונה ליהנות ממשכורת, ממעמד ומזכויות פנסיוניות גם לאחר שהפרשה בעניינה התפוצצה. במקביל, בנה של היועצת המשפטית קיבל ייצוג משפטי בכיר שהוביל לסגירת התיק בעניינו בעניין גניבת האפוד הקרמי, ואילו עורך הדין הזה הגיש עתירה כנגד ועדת הרוגלות, עתירה ששירתה באופן ישיר את היועמ"שית עצמה.
אנו חיים בעידן של עריצות יוריסטוקרטית בשירות שימור ההגמוניה הישנה. יש מי שמקבלים את מיטב ההגנות, את מיטב עורכי הדין ואת כל הזמן שבעולם. ויש מי שנדרשים למכור נכסים, לרוקן חסכונות ולהיכנס לחובות כדי לממן את הגנתם.
יום אחד יכתבו את הפרק בהיסטוריה על האופן שבו ישראל הפכה מדמוקרטיה ליוריסטוקרטיה מושחתת. אני מקווה שיקדישו כמה מילים גם לקורבנות השיטה: לאנשים, למשפחות, ולסבל שנגרם לאותם אנשים בשל תאוות הכוח של ההגמוניה הישנה, שמחצה כאן אנשים כמו זבובים.
התרעות פיקוד העורף