בסוף השבוע ישראל נכנסה לחודש הרביעי למערכה מול איראן, שכרגע נמצאת בסוג של הפסקת אש ודריכות גבוהה. אבל בזירת לבנון כבר אפשר לכנות את המערכה שמתנהלת בשם שתושבי הצפון מכנים אותה: "מלחמת הפסקת האש". כמעט מאה ימים שצה"ל נלחם מול חיזבאללה. נכון יש הישגים בשטח, חיזבאללה ספג סדרי גודל של בין 7,500 ל-8,000 הרוגים מאז 8 לאוקטובר 2023.
הנתונים הם בכוכבית כי תלוי את מי שואלים: את הרמטכ"ל, אלוף פיקוד צפון או את דובר צה"ל. אבל זה בערך סדר הגודל כאשר יש להוסיף לכך עוד עשרת אלפים מחבלי חיזבאללה פצועים.
צה"ל חצה את הליטאני בצד המזרחי מול יישובי אצבע הגליל. המהלך הזה הוא בנוסף להפיכת מאות אלפי תושבי דרום לבנון, בני העדה השיעית, לפליטים בארצם מבלי יכולת לשוב לבתיהם כאשר לחלקם לא נשאר בית או כפר לשוב אליו. אבל ניהול המערכה מול חיזבאללה הוא בעייתי.
התוכנית המקורית של מערכת הביטחון היתה שצה"ל יפעל בסוף שנת 2025 מול חיזבאללה. התוכנית הייתה אמורה להנחית מכת מחץ על בכירי הארגון ועל מערכי האש והחימוש של הארגון, כאשר הכוונה למקד את העוצמה הישראלית בעומק לבנון. אולם הדרג המדיני דחה תחילה את התוכנית של צה"ל, כאשר התברר לישראל כי האמריקאים עשויים לקחת חלק בלחימה מול איראן.
בצה"ל ביצעו תוך כדי ההכנות התאמות, כאשר היה ברור כי אם צה"ל יפעל לצד האמריקאים באיראן, היקף הפעולה של חיל האוויר לטובת התקיפות בלבנון תיהנה מוגבלת, מאחר והקשב מן הסתם מופנה לטובת התקיפות באיראן. כבר בתחילת הדרך הבינו בצה"ל ובמערכת הביטחון כי יש להם עסק עם ג׳ינג׳י חסר סבלנות, ולכן הם העדיפו לרכז את המאמץ באיראן מתוך הבנה כי אין לישראל ולצבא ארה"ב את כל הזמן שבעולם.
בישראל האמינו כי גם אם חיזבאללה יכנס ללחימה מול ישראל אחרי התקיפה באיראן, הם יוכלו ליצור את ההפרדה בין הזירות. עוד דבר חשוב כדי להבין את הדברים, נקודת המוצא של צה"ל ושל הדרג המדיני היתה כי פגיעה קשה באיראן תגרור אוטומטית פגיעה בחיזבאללה.
אבל אף אחד לא ניהל במשחקי המלחמה את המהלכים האיראנים שעשו לאמריקאים וגם לישראל "בית ספר". סגירת מיצר הורמוז, הפעלת לחץ על הכלכלה העולמית דרך ייבוש מאגרי הנפט והדלק של איראן, אבל גם כל הבארות במפרץ הערבי. ומעל כל זה, האיראנים הצליחו לחבר בין הזירות וממשלת ישראל נאלצה להיכנע בענין זה מול האיראנים, כאשר קיבלה את התכתיב האמריקאי אשר הוכתב להם על ידי האיראנים. התוצאה: מלחמת "הפסקת האש".
ישראל יצאה ללא הישגים, לא במערכה הגדולה באיראן ועכשיו ברור כי גם לא בלבנון. מאה ימים ללא הכרעה. להזכיר לכולם שמלחמת לבנון השנייה שנמשכה רק 34 ימים הסתיימה בסוג של תיקו. חברי האופוזיציה אז בראשות ח"כ בנימין נתניהו, טענו כי תיקו במקרה זה הוא הפסד.
צה"ל אומנם תפס שטח בלבנון אבל לא ברור מה התכלית של תפיסת השטח הזה לאורך זמן. ישראל חייבת לבנות תוכנית מדינית על ידי חיזוק ממשלת לבנון. יש להביא לתוך לבנון את כל הכוחות החזקים והמתונים באזור כמו ערב הסעודית, איחוד האמירויות, כווית ומדינות נוספות במפרץ שיש להם מצד אחד אינטרס בלבנון, אבל מצד שני חשבון פתוח מול איראן וחיזבאללה.
מעל זה יש ליצור בניה של תיאום עם הסורים, שגם הם מבקשים לפעול נגד חיזבאללה. וכמובן לגרום לאמריקאים ולצרפתים לתת חסות שלהם הנובעים מאינטרסים היסטוריים בלבנון. אבל במקום זאת, ישראל משדרת כי בכוונתה לתפוס שטח בדרום לבנון ולנסות לעשות את מה שהיא נכשלה בו בעבר, להקים באותם מקומות את רצועת הביטחון ולהילחם את המלחמה של המאה הקודמת, שאחרי כמעט עשרים שנים ישראל יצאה משם עם הזנב בין הרגליים.
התרעות פיקוד העורף