נושא הענקת החנינה לנתניהו הוא אכן בעל חשיבות מיוחדת. חילוקי הדעות בקרב הציבור והמשפטנים רבים ועמוקים. אני מלכתחילה סברתי כי נכון היה להפעיל כלפי ראש ממשלה מכהן את עיקרון סעיף 14 לחוק נשיא המדינה, שלפיו אין מגישים תביעה פלילית נגד נשיא מכהן. הגשת התביעה נדחית עד לאחר סיום כהונתו. נכון שהדבר יהיה מותנה באופי העבירות.
במקרה הנדון, כשנשיא המדינה מבין שנושא בעל חשיבות ציבורית רבה מגיע אל פתח משכנו, והציבור מצפה להחלטתו, עליו לארגן מסיבת עיתונאים, להסביר לציבור את עקרונות עבודתו ולפעול בשקיפות מלאה. לאחר שהפגישה עם ברדוגו פורסמה ברבים הסביר הרצוג את תפיסתו הבסיסית בפתרון עימותים ציבוריים: שיחות בין הצדדים, חתירה להבנות ולפשרות. במקרה של נתניהו, מדובר בעדיפות לעסקת טיעון, וברור שאם תיוולד עסקת טיעון, עניין הענקת החנינה מתייתר.
המחוקק שלנו הבין היטב את תפקיד נשיא המדינה. הוא שאף לכך שנשיא מכהן לא ישוב לעולם הפוליטי, כפי שעשה בשעתו יצחק נבון, שמתפקיד נשיא המדינה חזר לכהן כשר החינוך. בשנת 1998 תוקן חוק נשיא המדינה ונקבע כי הנשיא יכהן תקופת כהונה אחת בלבד, ולמשך שבע שנים. תיקון זה מעניק עצמאות רבה לנשיא. אין הוא צריך לפעול מתוך חשיבה שיש לו עניין להיבחר מחדש או לשוב למערכת הפוליטית.
לנשיא המדינה תפקידי ייצוג רבים, כקבלת כתבי אמנה מנציגי מדינות זרות, חתימה על חוקים ועל אמנות בינלאומיות, וכן אחריות גדולה בהחלטה על מי להטיל את הקמת הממשלה לאחר הבחירות. בנוסף לכל אלה הוא אמור להיות מגדלור של ערכים עבור המדינה כולה. מותר לו להביע דעתו בחופשיות ולהיות מעורב, תוך הקפדה שלא לנקוט עמדה פוליטית בכל דילמה ציבורית הזקוקה לפתרון.
לא הכל יכול לבוא על פתרונו בפשרות. יש גם ערכים מוחלטים שעליהם חברה אינה יכולה לוותר בדרך של פשרה. בטקס פרס ירושלים לאחדות ישראל החל הנשיא הרצוג לשנות את גישתו. הוא אכן דיבר בצורה נוקבת על ערכים מוחלטים ותקף ציבורים מוגדרים: "גל אלימות נוראי מתבצע בידי אספסוף אנרכיסטי"; "מעשים החורגים מכל נורמה בסיסית – מוסרית, חוקית ויהודית". הנשיא כיוון לאלימות של מתנחלים וגם טען לזכויות אנושיות של עצירים אגב הכשל של ביזוי פעילי המשט. אבל הוא נמנע מלעסוק בעניינים חשובים ביותר: עקרון השוויון בפני החוק ועקרון השוויון בנשיאה בנטל החובה להגן על המדינה.
רבים בישראל תוהים איך ייתכן שכיום, כשהממשלה מכבידה מאוד על משרתי הסדיר והמילואים, היא טורחת באותו זמן, בהתנהלות של פוליטיקה רקובה, לשחרר משירות עשרות אלפי צעירים מהמגזר החרדי. זוהי נקודת השבר של החברה הישראלית. כל בר דעת מבין שאם לא נסיר אי־שוויון זה, החברה שלנו וגם עוצמתנו הצבאית ייחלשו. ללא יישום עקרון השוויון בפני החוק אין משטר דמוקרטי, ופה צריך נשיא המדינה להביע דעתו ולא לצפות שאחרים יגיעו לפשרות ולוויתורים בעניין.
התרעות פיקוד העורף