תורת ישראל היא תורה סובלנית בדרך כלל, אבל מבין המאמינים בה ישנם כאלה שלקחו את ה”אמונה” למקומות רעים והזויים. יודגש כי מדובר רק בקיצוניים ביותר, ועדיין התופעה מדאיגה מאוד. על פי נתוני מכון רוסינג, מספר אירועי האלימות נגד נוצרים בישראל עלה מ־93 בשנת 2023 ל־155 בשנת 2025. ונכון יהיה להניח שעל כל מקרה שדווח למשטרה יש עשרות מקרים שלא דווחו.
מסקר שנערך בקרב נוצרים בישראל עולה כי קרוב למחצית מהם אינם חשים בנוח להסתובב עם סמלים דתיים כמו צלב בגלוי. ואין מדובר רק ביריקות ובהתנכלויות ברחובה של עיר. בשנים האחרונות אירעו עשרות מקרים של פגיעה בכנסיות, במנזרים וגם במסגדים. מדובר, בין השאר, בשבירה ובהצתה של דלתות, בציורי כתובות ובניפוץ פסלים, כפי שעשה לאחרונה חייל צה”ל בלבנון. בשנת 2015 אף הוצתה כנסיית הלחם והדגים בטבח'ה שליד כפר נחום. וכיום, גם הכנסייה הארמנית והמיעוט הארמני בירושלים המזרחית סובלים מנחת זרועם של הקיצוניים.
אפשר לבוא ולומר: על מה הרעש? מדובר במתי מעט של קיצוניים, שאלה מעשיהם. אבל זה הרבה יותר מכך. זהו חלק מתופעה רחבה של אלימות ושל גזענות גוברות בחברה הישראלית, והמדינה אינה עושה די כדי למנוע את האירועים הקשים. ראש הממשלה נתניהו אומנם מבין היטב את הנזק שעלול להיגרם למדינת ישראל וגם לו אישית מול חסידיו האוונגליסטים, ולכן הוא מגנה מעת לעת את התופעה, אבל זוהי תגובה חלושה.
לעומת זאת, מה תהיה התגובה של מדינת ישראל הרשמית אם בכל מקום בעולם יירקו על מתפללים יהודים? ברור שהתגובות הפומביות וגם הכותרות בתקשורת הישראלית יזעקו על אנטישמיות. ואם יהיה חס וחלילה מקרה של הצתת בית כנסת או של פגיעה בבית קברות יהודי, על אחת כמה וכמה – ובצדק. ושאלה נוספת: האם אותם יהודים שירקו על נוצרים בישראל והתנכלו להם היו מעזים לעשות זאת בחו”ל? נראה כי אמונה פנאטית וחסרת פשר בעליונות הגזע היהודי, בעידוד אווירה סלחנית שנושבת בממשלה הנוכחית בישראל, או לפחות בחלקה, מזינה את גילויי השנאה האלה.
התרעות פיקוד העורף