"שמאלן", "בוגד" ו"עוכר ישראל": אווירת ימי פומפיי האחרונים של הממשלה | אפרים גנור

ברשימת המחדלים והכישלונות של הממשלה הזו, שייחרתו באותיות קידוש לבנה שחורות בדפי ההיסטוריה של המדינה לדיראון עולם, יוצב במקום גבוה חטא הפקרת הצפון.

ההפקרה מגיעה בימים טרופים אלה לשיאה בעובדה שאף שר או חבר כנסת מהקואליציה לא התייצבו בפני תושבי הצפון לגילוי אלמנטרי של סולידריות, הרגעה, הבנה, עם אמירה: "אנחנו איתכם פה, לא שכחנו אתכם בשעות קשות אלה, נעשה הכל לשפר את המצב בצפון המוכה". לא שמישהו בצפון מאמין לממשלה הזו ולהבטחותיה.

מה כבר אפשר לצפות מממשלה שבתקופה הקשה הזו עסוקה ברובה בפריימריז, בהישרדות פוליטית ובהעברת חוקים מנותקים מהמציאות המדאיגה. ממשלה שמשרה בימים אלה אווירה של "ימי פומפיי האחרונים", כפי שהם באים לביטוי ברומן ההיסטורי המפורסם של אדוארד בולוור־ליטון (תורגם לעברית על ידי אליעזר בן־יהודה). בספר מתוארים הימים האחרונים בפומפיי הרומית, לפני התפרצות הר הגעש וזוב.

נתניהו דואג לבשר לעם ישראל שכבר לפני שש שנים הוא זיהה את הסכנה שברחפני הנפץ, שהפכו בימים אלה לבעיה הקשה של צה"ל. מה הוא עשה עם הגילוי? כלום. שוב כנראה לא משכו בדש מעילו. במה הוא התגאה כאן? חידה לא פתורה.

מישהו יודע לאן נעלם דובר צה"ל? אין יום ללא אירועים קשים בצפון, בחזית לבנון מתנהלת מלחמה ויש תחושה שאנו צפויים בכל רגע לחדש את המערכה מול איראן. אולם ללא שום הסבר, אנו לא רואים ולא שומעים את דובר צה"ל, כפי שהיה נהוג ומקובל עד ימים אלה בכל מלחמות ישראל.

אין ספק, משהו השתנה בעם ישראל, בצה"ל. אלה לא נורמות ההתנהלות שליוו את המדינה ב־78 שנות קיומה, גם לא נורמות התנהלות של צה"ל. הצבא כבר אינו הפרה הקדושה שאין לגעת בה. הוא הפך לגוף נגוע בפוליטיקה. השינוי הזה בא לביטוי גם בדברי הרמטכ"ל אייל זמיר, שהזהיר בימים האחרונים מפני ניסיונות של גורמים שונים לערב את הצבא בוויכוחים מפלגתיים, והבטיח לשמור על ממלכתיות. זמיר חש זאת על בשרו לאחר שהזהיר בישיבת הקבינט המדיני-ביטחוני שצה"ל עלול לקרוס אם לא יהיה פתרון למשבר כוח האדם. לפי אווירת ימי פומפיי האחרונים של הממשלה, כל מי שאינו משתף איתה פעולה ואינו מיישר איתה קו, הוא בחזקת "שמאלן", "בוגד", "עוכר ישראל".

אותה אווירה ניכרת בימים אלה גם בכנסת, במאמצים של הקואליציה לקדם שורה של חוקים שנויים במחלוקת במסגרת מאמציה להשלים את החקיקה לפני פיזור הכנסת והממשלה, חוקים כמו פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הפרדת מח"ש מהפרקליטות, כשמעל הכל העברת חוק התקשורת, להסדרה מחודשת של שוק התקשורת תוך פגיעה בחופש הביטוי ובעצמאות התקשורת. אווירת "ימי פומפיי האחרונים" מורגשת היטב. כולי תקווה שהיא מהווה את האקורד האחרון של הממשלה הגרועה והרעה ביותר שידעה המדינה מיום הקמתה.