בריאיון שפורסם בימים האחרונים בעיתון ״ניקיי אסיה״ הציב שר החוץ הטורקי הקאן פידאן לעזה "אפוטרופסות" טורקית ולישראל תנאי כניסה לסדר האזורי שאנקרה מבקשת לנהל. היומרה קורסת מול העובדות. טורקיה אינה שומרת הסף של עזה. אנקרה מארחת את מנהיגי חמאס ומחלקת לפעילי טרור דרכונים ואזרחות. זה אינו סיוע לפלסטינים, זו תחזוקת הכוח שהחריב את אפשרות המדינה הפלסטינית. מי שמחזק את חמאס מחבל בפתרון שתי המדינות.
פתרון שתי המדינות אינו דרישה טורקית, הוא אינטרס ישראלי: תנאי לשימור ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, בטוחה לאורך זמן, עם רוב יהודי יציב וגבולות בני הגנה. היפרדות מדינית, ביטחונית וטריטוריאלית מהפלסטינים אינה סיסמה מדינית, היא יסוד של קיום לאומי. גם כאשר השפה הפוליטית בישראל השתנתה, המסד המעשי לא בוטל. הסכמי אוסלו לא בוטלו, יהודה ושומרון לא סופחו, הרשות הפלסטינית לא פורקה, הדרך להסדר עתידי לא נסגרה. השלד קיים. פצוע, מותקף ומושפל, אך קיים.
אחרי איראן, טורקיה היא המחבלת העקבית ביותר בפתרון שתי המדינות. היא מחזקת את חמאס, מחלישה את הרשות ומתחזקת מאבק נצחי: בשם הפלסטינים, נגד עתידם. חמאס אינו תנועת שחרור, הוא מנגנון לשלילת מדינה הניזון מקריסת עזה, משיתוק הרשות ומהמשך שפיכות הדמים. טורקיה יודעת, בירושלים יודעים. פידאן אינו בעמדת הטפת מוסר. מי שמארח את חמאס אינו זכאי לקחת חסות על עזה. מי שמאפשר לנדל״ן, למימון, לדרכונים ולתעמולה להפוך לתשתית חמאסית, אינו רשאי להרצות על הומניטריות. מי שמדבר על ריבונות בעודו מחזיק בצפון קפריסין הכבוש אינו בונה סדר אזורי, הוא מפרק אותו.
סדר אזורי חדש לא נבנה בידי מי שמממן טרור ומנסה לחנוק את האזור מהים האגאי ועד עזה. ישראל לא צריכה להשתלב בתוכניות של שר החוץ הטורקי; המעשים שלה בשטח פשוט מייתרים אותן.
הכותב פועל מול ממשלות ומוסדות בינלאומיים בצומתי אסטרטגיה, ביטחון והכרעה בסביבות עתירות אחריות
התרעות פיקוד העורף