מעשית, אין כיום בלבנון מטרות שאינן מטרות בומרנג שיחזור אלינו במגוון צורות, ורחפן נפץ הוא רק אחת מהן. המומחים מספרים לנו שהמצב "מורכב" בעוד שלמעשה זו מלחמה פשוטה בטיפשותה. נתניהו רוצה כאוס. הצבא יורה בחוץ והכנסת יורה בפנים.
אני מניח שבן ישי, עיתונאי ופרשן עתיר זכויות וידע, מבין שמדובר בקשקוש – והוא מסייג: "החסרונות מנקודת ראות ישראלית גוברים. צה"ל עייף ומשווע לכוח אדם לוחם ולתחזוקה של פלטפורמות הלחימה אחרי יותר משנתיים לחימה.
כיבוש לבנון יחייב אותנו לשהות שם לפחות חצי שנה כחיל מצב בלבנון עד שיושג הסכם. הבידוד של ישראל בזירה הבינלאומית יגבר. סביר שטראמפ, ובוודאי האירופים והערבים, ילחצו עלינו בטרם השגנו את מטרות המבצע".
מכאן עובר בן ישי לפלאן B: "יש דרך פעולה אחרת שיש לה סיכוי להצליח, בלי לגבות מאיתנו מחיר בלתי נסבל... הערוץ הראשון הוא לחץ והרתעה צבאיים שיספק צה"ל באמצעות תמרון ואש מנגד שתונחת בהפתעה, והם יהיו תחבולתיים ומהירים ויתנהלו לטווח ולמשך זמן מוגבלים, אבל משמעותיים".
נשמע בהחלט מקצועי ומפתה, אלא שבן ישי מבין שגם כאן יש בעיות: "לא בטוח שמהלך צבאי כזה יפתור כליל את בעיית רחפני הסיב, אבל הוא ירחיק את חיזבאללה מהגבול ומהקו הצהוב".
עוד גירוד נמרץ בראש, ובן ישי מהרהר בכיוון הנכון: "איני בטוח שהפסקת אש בלבנון היא רעיון כזה רע. גם אם הפסקת אש כזו תיכפה עלינו בימים הקרובים במסגרת הסכם בין טראמפ לאיראנים, היא יכולה לשרת אותנו לא רע (בעיקר אם האיראנים יאלצו את חיזבאללה לכבד אותה)". בוקר טוב, רון.
התרעות פיקוד העורף