אז בסיבוב השני אלרון קיבל את מספר הקולות שקיבל ראבילו בראשון, ואילו ראבילו קיפץ מעל משוכת 60 הקולות ונבחר למבקר המדינה. האיומים פעלו. הטרור ניצח. הרפובליקה קיבלה את הבננות שלה.
בחירות חשאיות אמורות להיות חופשיות. אחרת, הן לא היו חשאיות. החשאיות אמורה לאפשר למצביעים חופש החלטה על פי צו מצפונם, ידיעותיהם ומערך שיקוליהם. ברגע שדורשים מהם לצלם את הפתק בתוך המעטפה, שוללים מהם את הזכות הדמוקרטית הבסיסית הזו. אלה כבר לא בחירות דמוקרטיות, אלה בחירות תחת איום, אלה בחירות כפויות, זו אינה החלטה אישית אלא הכתבה שרירותית.
וכל זאת, על שום מה? אין כאן מאבק על חוק יסוד או על הסכם שלום או על פינוי התנחלויות או על עונש מוות. יש כאן אקט שעל פניו, הוא לכשעצמו, מעיד על אובדן דרך מוחלט, פשיטת רגל מוסרית מדהימה, התכה דרמטית של מערכת הכללים המקובלים והמסגרת הממלכתית שאמורה להחזיק את המדינה הזו.
כמה עלוב היה היום יו"ר הכנסת כשהצליח להעניק את חסותו לדרישה המופקרת להכניס טלפונים ניידים אל מאחורי הקלפי ולצלם את אקט ההצבעה. אין פנכה שהאיש הזה לא ילחך כדי לשמור על מעמדו כקרנף הראשי בספארי הליכודי. כמה עלוב, כמה עצוב, כמה חבל.
התרעות פיקוד העורף