מה התלונה? דור ההוראה הבא במקצועות רבים הוא ערביות מוסלמיות | כרמית ספיר ויץ

מאז שלימודי השפה הערבית נמחקו מתוכניות הלימודים ותוכניות הטלוויזיה ללימוד ערבית נעלמו כליל ("ג'ארכ קריבכ", "סלם ותעלם" וכד'), נראה שלחגי האסלאם יש פוטנציאל מסוים להפוך לגשר בין העמים. כל אישה ובת יודעות שזה עתה נחתם בחגיגיות עיד אל־אדחא, כפי שמי שנזקקים לשירותים רפואיים בזמן חגי האסלאם יודעים לספר מתי חל הרמדאן ומתי עיד אל־פיטר. קל לדעת, כי בתי מרקחת רבים שוממים משירותי רוקחות, קצב השירות במוסדות רפואה רבים יורד, תדירות קווי האוטובוסים והמוניות מידלדלת, מספרות רבות סגורות, הקניונים מיובשים, הקצביות ברשתות השיווק ריקות וכן הלאה.

כבר שנים שהייצוג הערבי במקצועות הבריאות הולך וגדל. כמחצית מהרוקחות והרוקחים הם ערבים. בסיעוד וגם ברפואת שיניים וברפואה בכלל עולה מספרם של נשות ואנשי הצוות בעקביות, עד כדי כך שבחלק ממחלקות בתי החולים רצוי לשקול להקים אולפן ללימודי ערבית. אם לא מערכת החינוך, מערכת הבריאות.

"מכסות משוריינות!", "אפליה מתקנת!", "הקלות בתנאי הקבלה!". אלה התגובות בדרך כלל, אבל מבדיקה שערכתי זו לא בהכרח האמת. אלפי צעירים ערבים לומדים באוניברסיטאות בירדן ובמזרח אירופה. בשובם, הם נדרשים לעבור את בחינת הרישוי הממשלתית של משרד הבריאות. המחקרים ותוכניות החומש של המל"ג, משרד הבריאות וארגונים כמו הג'וינט מראים שהמדינה מסייעת במימון קורסי הכנה, בצמצום פערי שפה לקראת המבחנים ובגישור קליני, כלומר בהכשרה משלימה לבוגרי רפואה מחו"ל בכל הנוגע לפרוטוקולים, תרופות ועבודה במחלקות.

ירושלים, כהרגלה, מספרת את האמת: די בנסיעה ברכבת הקלה שראשיתה בקמפוס לימודי הרפואה בעין כרם והמשכה בבית המדרש העברי הראשון למורים ע"ש דוד ילין, כדי להבין את הידוע ממילא: דור ההוראה הבא במקצועות רבים הוא ערביות מוסלמיות. כל זה הקדמה לכך שאני באמת לא מבינה את התלונות. אני רוצה לראות את הוד טהרתם שמשילותם בעיקר בפריונם הפרטי, מודיעים שהם מעדיפים שלא יטפלו בהם או בנשותיהם או בשלל ילדיהם אנשי צוות ערבים בבית החולים.

רבותיי, זה כמו לחפש מוצר שלא יוצר בסין. גם אם יוצר בקמבודיה או בארץ, משהו ממנו הוא מסין. רפואה היא תחום אחד: במסדרונות האוניברסיטה העברית אפשר לשמוע ערבית שוטפת בכיתות של לימודי משפטים, מנהל עסקים וראיית חשבון.

באותה נשימה: מבלי להפחית מ"הדרת פני זקן" שלנו, הלוואי עלינו כזה כבוד למבוגרים. סבתי ז"ל אף פעם לא האמינה באמת בדו־קיום. חיה עם הערבים במרוקו, דיברה את שפתם גם כשעלתה ארצה, אבל תמיד קינן בה החשד שהטוב הזה תלוי על בלימה ויום אחד יתהפך. אני לא יכולה לשכוח את הרופא הערבי ואת צוות הסיעוד שטיפל בסבתי באחרית ימיה בשערי צדק, שזה בית חולים יהודי דתי מוצהר.

עיד אל־אדחא מציין את הצלתו של בנו של אברהם אחרי שאברהם גילה נכונות להקריבו לאל. "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק", כתוב בבראשית (כב, ב). בסורה 37, סורת א־סאפאת בקוראן, מופיע סיפור העקדה בפירוט אבל כינויו של המועמד לעולה הוא "ילד בעל אורך רוח".

מבחינה כרונולוגית, יצחק מעולם לא היה בן יחיד. ישמעאל נולד ראשון כשאברהם היה בן 86, ויצחק נולד 14 שנים מאוחר יותר. לכן, התקופה היחידה שבה לאברהם היה בן יחיד הייתה לפני שיצחק נולד ורק ישמעאל היה בסביבה. מכאן הם מסיקים שהמילה "יצחק" נשתלה מאוחר יותר, והמילה "יחידך" מצביעה על ישמעאל.

הוויכוח מי היה הבן המועמד לעולה העסיק מאוד את חכמי האסלאם המוקדמים: חלקם סברו שמדובר ביצחק. ככל שהאסלאם התעצב כדת עצמאית, התבססה הדעה שמדובר בישמעאל, שמוחמד היה מצאצאיו. הוויכוח הזה, מיהו שנחלץ מהמאכלת, משונה מאוד ודי מיותר לטעמי, כי לעת עתה נראה שהקב"ה עמד בהבטחתו לאברהם בעניין ישמעאל, כמו שכתוב בבראשית: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ: הִנֵּה בֵּרַכְתִּי אֹתוֹ וְהִפְרֵיתִי אֹתוֹ וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ בִּמְאֹד מְאֹד - שְׁנֵים עָשָׂר נְשִׂיאִם יוֹלִיד, וּנְתַתִּיו לְגוֹי גָּדוֹל", לא פחות משעמד בהבטחתו לאברהם בעניין יצחק: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת שמוֹ יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו".

"תיאוריית מיעוטי ביניים" תמיד עובדת באותה הדרך: כשחברה חוסמת בפני מיעוטים נגישות פוליטית או בעלות על קרקע, הם מרכזים את כל הכוח שלהם בהשכלה ובמקצועות חופשיים. כך הפכו היהודים באירופה לרופאים, בנקאים וסוחרים שמתווכים בין האצולה לצמיתים. הסינים בדרום־מזרח אסיה הפכו למנוע פיננסי, הארמנים באימפריה העות'מאנית הפכו לאדריכלי הסולטן, חלפנים ומנהלי נתיבי המסחר.

בגדול, על פי מפת התעסוקה של ישראל, נוצר הרושם שאנחנו לא נלהבים להיות מורות ומורים, לא מתחשק לנו לעבוד בבנייה, בתובלה, להתלכלך מחיתולים בטיפול בגיל הרך או להבדיל ממוצרי ספיגה של קשישים, לעסוק ברוקחות, ברפואה, בנהיגה, במכירות או במעבדות. זה לא. אבל הטבע שונא ואקום, כידוע, ובכל מקום שיש בו ריק, תמיד ייכנס משהו או מישהו. אולי הגיע הזמן שממשלות ישראל יפסיקו להסתכל על הכאן והעכשיו, על איזה קופון או סרט הן גוזרות ויפנימו שעתיד המדינה הוא בחינוך. החינוך הוא שיקבע איך ייראה הדור הבא שיוביל וינהל את המדינה. מי כמונו, עם ישראל, מבין את חשיבות המעבר מתעשיית כפיים ומסחר לעבודות צווארון לבן שמבוססות על השכלה ומכיר בחשיבות של מוביליות חברתית וכלכלית.