דמוקרטיה היא שלטון הרוב, תוך התחשבות במיעוט וכיבודו. מתי בדיוק הפך חוזה חברתי זה לשלטון המיעוט? אני מביט מעבר לים ורואה מציאות אחרת: חרדים בברוקלין, בלונדון, באנטוורפן, בפריז עובדים לפרנסתם וגם לומדים ולא מקבלים שקל מהמדינה. הם מתפרנסים בכבוד, ואיש אינו חושב שהקדוש ברוך הוא חתום להם על הבטחת הכנסה.
נמאס לי להרגיש נסחט בארצי שלי. נמאס לי לראות את החשבון מאמיר בכל פעם שאני נכנס לסופר או לבית המרקחת. בני, חתני ונכדי מסכנים את חייהם בחזית הבוערת בזמן שמגזר זה, שהולך וגדל, מקבל תקציבי ענק ומנסה לשכנע אותי שהתורה מגינה עלינו. הגיע הזמן לחוק פשוט: מי שלא נותן - לא מקבל. לא מקבלים זכות בחירה, דרכון, רישיון נהיגה, הטבות מס, סבסוד מעונות. נמאס לי להיות שבוי בידיו של מגזר שהפך, תחת הנהגה קיצונית, לאנטי־יהודי ואנטי־ציוני, שלא לומר טפיל וסחטן בחסות הפוליטיקה.
אנחנו עדים לאנרכיה מוחלטת בגיבוי הרבנים, הצהרה ברורה של מיעוט הדורס את הרוב ללא חמלה וללא שותפות גורל. הגיעה העת להגדיר מחדש את גבולות החוזה הישראלי למען עתיד ילדינו ועצם קיומנו במדינה יהודית, ציונית ודמוקרטית.
התרעות פיקוד העורף