המבנה הנוכחי של מח"ש לא מאפשר הלכה למעשה שום עצמאות למשטרת ישראל, כולל בניהול חקירות רגישות, בלי תיאום מלא עם הפרקליטות, כשבידה שוט מאיים וקטלני בדמות המחלקה לחקירות שוטרים. כל שוטר שניסה להפגין עצמאות - גם כשכוונותיו היו טהורות לחלוטין - מול עמדותיהם של הפרקליט והיועצת, טופל על ידי מח"ש, שהפכה, במיוחד בשנים האחרונות, למעין מיליציה פרטית, לא פחות, של עמית איסמן וגלי בהרב מיארה.
"עבריינים בשירות החוק", קרא סעדה לספרו ודי בעיון ב־287 עמודיו כדי להגיע למסקנה שאין מדויק מזה. הספר מצביע על הבעיה העמוקה והשורשית במציאות שבה מח"ש היא חלק מהפרקליטות. החוק שיזם הוא התיקון. לא סתם עמדה גלי בהרב מיארה על רגליה האחוריות בניסיון נואש לעצור את החקיקה. לא במקרה פצחה הפרקליטות בשביתת מחאה כאשר הונח לפני כשלוש שנים על שולחן הכנסת לראשונה.
יועמ"ש מכווץ ומפוחד
"לפתע הרים שי את הטלפון. מול עינינו הנדהמות הוא התקשר אל דנינו ואמר לו 'תקשיב, אנחנו יושבים כאן ועולה כאן שיש לך קשר עם אותה שוטרת, מה האירוע?' דנינו השיב 'כן, אני מדי פעם מתעניין, רוצה לדעת, לעזור לה, קשר חברי'. נדהמנו. פרקליט המדינה שי ניצן ביצע לנגד עינינו שיבוש חקירה מובהק".
והתיאור נמשך: "במקרה רגיל של העברת תיק לטיפול משמעתי אנחנו מוסרים לגוף המטפל את כל המידע שבידינו. אולם במקרה זה הורה לנו שי לשים את המידע על דנינו בכספת ולא להעביר אותו הלאה. למעשה הוא הנחה אותנו לנקות את מחקרי התקשורת מכל המידע על דנינו. הוא פשוט שמר עליו. שי ודנינו חברים זה שנים, וכאמור אף שירתו יחד בצבא וגם עובדים יחד. עוד כשדנינו היה ראש אח"מ הוא עבד מול שי, וכמפכ"ל המשטרה הוא מצוי בקשרי עבודה יום־יומיים עמו. קל להבין מדוע שי מגן עליו. שי אולי חשב שהוא פתר את הבעיה כרגע, אך בעיה אינה נעלמת אם מתעלמים ממנה. יש מספיק גורמים בעלי עניין שידאגו שהסיפור עוד יצוף ביום מן הימים ויעלה אל פני השטח".
באותה פגישה מתאר סעדה איך ביקש ממנדלבליט שיגבה אותו מול המפכ"ל, שכאמור כבר הודיע שמדובר בפיגוע, ושיבש תוך כדי הודעה פומבית לתקשורת את חקירת מח"ש בנושא.
"מנדלבליט ביקש זמן לחשוב קצת ולבחון מה יש באפשרותו לעשות. יצאנו מהפגישה אך כעבור כמה דקות הגיעה אלינו הודעה ובה נתבקשנו לשוב בשעת ערב אל משרד היועמ"ש, לפגישה בנוכחות המפכ"ל. נדרכנו. אחרי הכול, אין זה עניין שבשגרה להגיש תלונה נגד מפכ"ל המשטרה וגם להתעמת עימו בעניינה. מצד שני, הייתי סקרן לדעת מה יעלה בפגישה. הרי אלשיך יצטרך לספק הסברים ליועמ"ש, הן על שיבוש החקירה והן על האיומים כלפינו. עניין אותי גם מה מתכוון היועמ"ש לעשות בפגישה. האם נקבל את ההגנה המתבקשת? האם יהיה למנדלבליט האומץ להציב גבולות ברורים בפני המפכ"ל?
"הגענו אל המשרדים לעת ערב. בעודנו ממתינים להיכנס אל לשכת היועמ"ש, ולהפתעתנו, יצא שי ניצן מהלשכה וביקש מאורי להיכנס אל החדר בלעדיי. 'יש לנו תיקים רגישים שאנחנו עובדים עליהם עם המשטרה', אמרו לו. 'זה הזמן להוריד את גובה הלהבות מול אלשיך'. ברור ש'התיקים הרגישים' הם תיקי נתניהו, הרי אלה התיקים הכי רגישים שבהם עסקה המשטרה באותה עת, התיקים שהמפכ"ל עצמו תדרך בנוגע להם בזמן שהם נחקרים במשטרה".
והתיאור נמשך: "בתום הפגישה הזאת ביחידות, פתח אורי את הדלת והזמין אותי להצטרף אליהם. בראש השולחן ישב היועמ"ש מנדלבליט, לימינו פרקליט המדינה ניצן ולידו מפכ"ל המשטרה אלשיך ועוזרו הנאמן. אורי ואני התיישבנו לשמאלו של מנדלבליט. ישבתי דרוך, ממתין למוצא פיו של היועמ"ש. לתדהמתי גיליתי שמי שמנהל את הישיבה אינו מנדלבליט כלל ועיקר, אלא אלשיך.
ושהנושא אינו התלונה שהגשנו עליו לפני כמה שעות, אלא דרישתו התקיפה לקיים דיון על פירוק מח"ש. והיועמ"ש – במקום להשתיק את אלשיך ולנזוף בו על חוצפתו, במקום לשאול אותי מה יש לי לומר ולעמת את אלשיך עם הטענות של אורי ושלי על התנהלותו העבריינית ועל איומיו, במקום לדרוש ממנו תשובות, היועמ"ש ישב מכווץ בכיסאו, רועד ומפוחד כולו. הוא גמגם בניסיון לומר שזה לא הזמן לכך, אבל הדיון לא היה כלל בשליטתו. ומכאן האירוע כולו הידרדר.
"זה היה אירוע הזוי לחלוטין, מופע ביזארי שבו המפכ"ל והעוזר שלו צורחים עליי ומגדפים אותי ללא הרף, בעוד מנדלבליט ושי יושבים ומחרישים, מאפשרים למופע האימים להתרחש. הבנתי שלא אקבל גיבוי מאיש, וקיבלתי החלטה נבונה: פשוט לשתוק, לא להגיב כלל".
ענן מעל הפרקליטות
"תשובה כזו היא אחד מהשניים – או היתממות או חוסר הבנה משווע. איש לא ישרוף את הקריירה שלו, את הקידום שלו, את היחסים שלו עם קולגות או עם בכירים ממנו, בשביל לתת מידע שאינו נוגע לו אישית. אז מי יבוא עכשיו, כשתיקי נתניהו הם הנושא הבוער ביותר במדינה, ויגיש 'תלונה מסודרת' על התנהלות בלתי תקינה? הרי לא יהיה לו לאן לחזור. 'תגיד לו שיבוא להגיש תלונה מסודרת', אומר למעשה, שמבקשים לחסום את קבלת המידע על פגמים בחקירה, ובכך פוגעים בזכויותיו של הנחקר. ראש הממשלה, במקרה זה.
"לאחר זמן מה הגשתי תלונה על הטיפול במידע על החקירות בתיקי נתניהו, שקרן מנעה את בדיקתו. את התלונה הגשתי אל השופט בדימוס דוד רוזן, ששימש אז כנציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות. רוזן שאל אם אהיה מוכן להיבדק על כך בפוליגרף, והשבתי שאשמח להיבדק".
גם שרצר הסכים. מי שלא הסכימה היא קרן בר־מנחם. לכן הבדיקה מעולם לא התקיימה. היא טענה שהיא בכלל לא זוכרת את האירוע. לאחר התלונה פרסם רוזן דוח חריף נגד הפרקליטות. "הפרשיות אופפות ענן מכביד שראוי לפרקליטות לעשות ככל שבידיה להסירו בהקדם. המלצתי למ"מ פרקליט המדינה להיכנס לעובי הקורה ולהסיר אותה", כתב רוזן.
השותפים של אביגדור
בספר החוקים הישראלי קיימת עבירה פלילית בגין שימוש לרעה בכוח המשרה. נראה שמעולם לא היה שימוש כה בוטה ואלים בכוח המשרה כפי שהתנהגה גלי בהרב מיארה בפרשת גופמן.
מי שעמד מנגד, כשקצין צה"ל מצטיין עומד על לא עוול בכפו מול טריבונל שיפוטי מוטה ואגרסיבי, שבמשך שבועות מכתים אותו ומטיל בו דופי, משליך עליו בוץ ואבנים, בסיוע תקשורתי אינטנסיבי, הוא אביגדור ליברמן, שלא חשב לרגע על חובתו המוסרית לסייע לאלוף מכהן, יוצא בלארוס, שעלה ארצה בגיל 14 וטיפס לבדו כל הדרך לישראליות ולצמרת הצבא הישראלי. אומנם מדי פעם זרק מילה פה, הפטיר מילה שם, אבל בפועל- הפקיר לחלוטין, מבחינה ציבורית, את גופמן להתמודד לבדו, שהיחידים שמסייעים לו הם חברי הקואליציה ובראשם ראש הממשלה ובכירי הליכוד.
הרבה הכרת הטוב יש למצביעי ישראל ביתנו למי שהיה שם וסייע להם בראשית דרכם בארץ הקודש אי שם לפני יותר מ־30 שנה. אבל ברגע המבחן האמיתי, כשמצד אחד ניצב אלוף לוחמני ותקיף, מהסוג שליברמן אמור היה להתגאות בו, לאמץ לחיקו ולתמוך בו, ומהצד השני הגוש שעימו הוא הולך – יאיר לפיד, יאיר גולן, מנסור עבאס - בחר ליברמן, פעם נוספת, בשותפיו הפוליטיים.
התרעות פיקוד העורף