1
את הממשלה הרעה והחמורה הזאת, ממשלה שנשלטת על ידי קיצונים, בוזזים, משתמטים, סחטנים ושרלטנים, צריך להעביר מן הארץ. כי בנפשנו היא, בחיינו ובחיי ילדינו. וכן, אתם צודקים, זה קצת קיצוני ביחס לדרכי, לשפתי ולסגנוני בטור הזה. אבל אם תתבוננו נכוחה סביב, תראו שהמצב קיצוני ומסוכן הרבה יותר מהמאמר.
2
ואל תבינו אותי לא נכון, כולם בני מוות, ואת כל מי שאפשר צריך להרוג – גם בחמאס וגם בחיזבאללה. אבל חיסולים הם צעד טקטי עם תאריך תפוגה קצר מאוד ואינם תחליף לאסטרטגיה ולתכלית.
איך אני יודע? אני באזור משנת 1985 ומכיר את כל החיסולים של כל המנהיגים והמפקדים, את כל החטיפות של כל השייח'ים ואת רמת הביטחון שזה הקנה לנו (לא הקנה דבר). דגל ישראל על בינת ג'בייל לא עושה לי את זה, גם לא תמונת ניצחון של מנהיג פוליטי או צבאי בפסגת הבופור. המקומות הללו רוויים בדם בנינו, ואין עוד "תמונות ניצחון" – אל תחפשו אותן יותר.
ישראל זקוקה לאסטרטגיה אזורית ואסטרטגיה זירתית, לבנות ברית, למדיניות שתקצור את ההישגים הצבאיים, לפתרון של שלטון פלסטיני חלופי בעזה ולהסכם בלבנון. זירות פתוחות בכל החזיתות אחרי כמעט 1,000 ימי לחימה הן עדות לכישלון מדיני ואסטרטגי ולבזבוז משווע של הישגים צבאיים אדירים של צה"ל, המוסד והשב"כ.
התבוננות מפוכחת על מצבנו תלמד שישראל תידרש להילחם עוד שנים, שישנם עוד אתגרים קרובים ורחוקים, שזירת יהודה ושומרון עלולה חלילה להתלקח אף היא, ושיש להיות ערוכים לתפניות שליליות גם במדינות שכנות וידידותיות. זה מחייב חשיבה אחרת, אסטרטגיה רבתי, תוכניות מדיניות, שותפויות ואחריות. הרבה אחריות והרבה פחות רהב, שחצנות ואיומים נוסח "ראש הממשלה ואנוכי הורינו והנחינו".
3
הוא מוטרד מנסיקתו בסקרים, הוא מוטרד מיכולתו לשנע קולות מצד לצד ולנגוס בתומכי נתניהו ולווייניו, הוא מוטרד מכך שאיזנקוט מזרחי, מרוקאי, מסורתי, בן לפריפריה באילת (שלושה רמטכ"לים הצמיחה העיר הזאת).
נתניהו מבין ויודע שלאיזנקוט אולי אין צוואר – אבל יש לו בהחלט ראש, שכל, לב ונשמה. הוא אולי לא נואם גדול – אבל יש בו אמינות, יושרה, ישירות ואהבה לעם ולמדינה. שאין לו אולי קילר אינסטינקט פוליטי – אבל כשצריך, הוא יודע להוריד זקיף ולהשכיב גולגולות.
לאיזנקוט גם אין אנגלית אמריקאית כמו לביבי. כשנתניהו למד וחי בארה"ב, איזנקוט אכל בולדרים בלבנון בגולני. נתניהו יודע שאיזנקוט יוכל לנצח בעברית גולנצ'יקית. הוא ואנשיו יודעים שאת גדי איזנקוט – אבי "אסטרטגיית הדאחייה", שקיבלה ביטוי בלבנון השנייה, אי אפשר להאשים ברפיסות ובחוסר התקפיות. נתניהו זוכר גם שכשאיזנקוט היה רמטכ"ל, הוא "השכיב" ביום אחד 60 חמאסניקים שהתקרבו לגדר ואיימו לפרוץ אותה.
בינתיים יועציו ושופרותיו תוהים באפלה לגבי איזנקוט. מה יגידו? יפרצו לו לטלפון? תוכו כברו. הוא אמר לאחרונה שהוא מוכן לתת להם בעצמו את הטלפון שלו להשגחה, שאין לו מה להסתיר.
בימים הללו מטווח ומתויג גם עופר וינטר, מי שעשוי להיות "אס" נוסף לאיזנקוט במערכת הבחירות הזאת, כמועמד ל"שמאל קיצוני". בלשכת נתניהו חוששים שווינטר נושא ונותן עם ליברמן על המקום השני ברשימה, והם מבינים את המשמעות ודורשים ממנו דרך השופרות להתחייב שלא יישב ב"ממשלת שמאל קיצוני" עם בנט או עם איזנקוט. כאילו שליברמן ווינטר הם פחות ימין מנתניהו – ואני אומר לכם שנתניהו הוא "שמאל קיצוני" ליד שניהם.
התכלית האסטרטגית של נתניהו היא ליצור מצב שבאמצע - בין "ביביסטים גאים", תומכי חנינה, הפיכה ומלחמת אין־קץ לבין שמאל קיצוני מסוכן – אין כלום. רק מדבר.
4
אריה דרעי מבוהל מההשקעה שלו ארוכת השנים בנתניהו שלא הניבה לו את "אם כל התשואות" ברגע המבחן (חוק ההשתמטות), מניצני המרד מולו בתוך ש"ס ומחוסר האמון המתהווה מצד חלק מחברי מועצת חכמי התורה.
השניים הללו, שמקבלים החלטות הרות גורל למדינה, לביטחונה ולחיי ילדינו בשדה הקרב, אינם מתעלים לגודל השעה, אינם מפנימים שישראל במלחמה, מעניקים לצאן מרעיתם (לבוחריהם) "כיפת ברזל" נגד שירות צבאי, ובתוך כך קוראים למרד ולמעבר על החוק. כשישראל תחזור למסלול של ריפוי, שיקום ותיקון, היא צריכה להעניק לשניים הללו "התרעננות" ראויה מחוץ לפוליטיקה.
5
למקרון ולצרפת יש אומנם את "שיקולי הרחוב" של הקול הערבי ויש גם אווירה שלילית כלפי ישראל, אבל הסיפור הוא הכסף. צרפת מפסידה לישראל ולתעשיות הביטחון שלנו מכרז אחרי מכרז במכ"מים, במערכות הגנה ובדיגיטציה – ולאמריקאים עם מטוסי ומסוקי קרב.
בירושלים ובקריה בתל אביב לא מתייחסים להחלטה הצרפתית בביטול, כי היא מוציאה את ישראל ממגרש בינלאומי יוקרתי, ותגובה בוודאי עוד תגיע. בינתיים היצוא הביטחוני של ישראל נמצא בשיא כל הזמנים, והפכנו אור לגויים לפחות בתחום הזה.
התרעות פיקוד העורף