השבוע ראיינו ברדיו 103FM, עמיתי רון קופמן ואני, איש שמאל שהודיע על התמודדותו במסגרת מפלגת הדמוקרטים. אחרי שהבטיח לעצור את הטרור היהודי, לבלום את התפשטות ההתנחלויות, לפרק את המיליציות בשטחים ולהחזיר את התקציבים לישראל – הוסיף הבטחה: "לקדם הסכמים מדיניים ולא מלחמות ברירה".
שכוייח. איך לא חשבו על זה קודם? השבוע שמענו גם כתבים צבאיים בכירים מצטטים גורמים צבאיים בכירים, האומרים שכל הישג צבאי בלבנון חייב "רגל מסיימת מדינית". מבריק.
כל המטיפים היום לישראל "לחתור להסדרים מדיניים" מביאים כדוגמה להיתכנות הסדר כזה את מצרים וירדן. אבל אני בטוח שגם אלו המלהגים כך, יודעים היטב שהם זורים חול בעיני הציבור בסיסמאות החלולות הללו. גם הם יודעים שאין "הסדר" עם אויב אידיאולוגי.
האם מישהו מראשי האופוזיציה, הפרשנים והכתבים, המצטטים מקורות אמיתיים או מדומים, מאמין שישראל יכולה להגיע ל"הסדר מדיני" עם המשטר הנוכחי באיראן, זה ששואף אידיאולוגית ופוליטית להשמדת ישראל? כך הוא מצהיר ופועל. בעשורים האחרונים הצלחנו רק לעכב ולהאט את מכונת ההשמדה שלהם. נדרשה תקיפה משותפת עם ארה"ב על אתרי הגרעין הטילים והתעשיות כדי להחזיר אחורה את גלגלי הייצור של נשק ההשמדה.
חיזבאללה וממשלת לבנון הם הלוח העיקרי שעליו תולים הזויי השמאל את סיסמאות "ההסדר האזורי" שלהם. גם הם מבינים יפה כי עם חיזבאללה אין על מה לדבר. הם, כאיראנים המממנים ומפעילים אותם – מוּנעים דתית. ובניגוד לאיראנים הרחוקים – יש לחיזבאללה דרכים פשוטות וקלות יחסית להביע את שנאתם.
זה 40 שנה אנחנו גם נותנים להם בסיס להאמין שאנחנו חלשים וסחיטים, שאנחנו מוכנים למכור את עתידנו בשביל עוד קיץ אחד של שקט, שיוכלו למכור לנו "שקט ייענה בשקט" כדי לשלוט בלבנון ולהקים בה מפלצת טרור מסוכנת. הרי ראו אצלנו כסילים שהבטיחו כי רבבות הרקטות והטילים שהם אוגרים במעבה האדמה – יחלידו במנהרות. ולאחר מכן שמעו אצלנו את "המומחים" שדווקא הטילו אימה והזהירו מפני התגרות בחיזבאללה שמא יהרוג אלפים, ישתק את המדינה ויטיל אותנו לעלטה ממושכת.
גם הפרשנים והמומחים והמדינאים־בגרוש יודעים שאי אפשר להגיע ל"הסדר מדיני" עם חיזבאללה, משום שהמלחמה בישראל היא העילה היחידה המצדיקה את קיומו. ארגון הטרור יהיה מוכן להסכם "הפסקת אש" זמני כזה או אחר, רק כאשר הוא משרת את צרכיו ולא פוגע ביכולתו להתעצם.
אז מה מציעים מתנגדי "המלחמות המיותרות"? באוזניי שמעתי ובעיניי קראתי: "הסדר אזורי". עם מדינת לבנון. ואותם מטיפים־בשער־להסדר מדברים ברצינות על כך שממשלת לבנון, זו שאינה שולטת בארצה, תצליח לפרוק את חיזבאללה מנשקו ומשאיפותיו להשמיד את ישראל. ואלו מביניהם שעדיין יש בהם מעט ביקורת עצמית על השטויות הללו - מסבירים שלממשלת לבנון עצמה אכן אין כוח כזה, אבל בעזרת "סיוע בינלאומי" יוכלו לעשות זאת.
כן, כן. מדינות אירופה שלא שלחו ספינת מלחמה אחת לפתוח את עורקי הנפט הסתומים בהורמוז, ודאי יזדרזו לשגר חיילים להילחם בחיזבאללה בהרי השוף, בבקאע או ברחובות הדאחייה. כאילו לא ראינו עשרות שנים את כוחות יוניפי"ל בלבנון מתעלמים ממחבלי חיזבאללה המשגרים רקטות ממש מתחת למגדלי התצפית שלהם, או ממש מסייעים להם.
כי כצפוי – דבר לא קרה זולת התחזקות חמאס, שישראל נאנסה להמשיך לתספק אותו. האם טראמפ האמין לרגע כי הרש"פ ועוזריה יילחמו במחבלי חמאס כדי לפרוק אותם מנשקם? האם האמין שיקום כוח שיטור מוסלמי שיעשה זאת?
שטויות. הוא הרי איננו מטומטם. אבל נמאס לו, אז השליך לזירה סמרטוט נייר מכוסה בנקודות, סולם לרדת בעזרתו מעץ הטרנספר. קטאר, מצרים וטורקיה יודעות שהתוכנית הזו היא הבל ורעות רוח. גם בחמאס יודעים זאת. ורק אצלנו יש שוטים המאמינים בה או מוליכי שולל מקצועיים המבטיחים כי זו הדרך המדינית שהיא התחליף ל"מלחמה מיותרת".
וכבר נאמר בשיר - "איך זה נגמר בסוף כולם יודעים". הזיות ההתנתקות הביאו לטבח 7 באוקטובר. מותר להתעייף, טבעי לרצות לא להילחם לנצח, אבל אסור לזרות חול בעיני הציבור ולהבטיח "הסדר מדיני" עם מי שמבטיח להשמיד אותנו.
התרעות פיקוד העורף