במשך עשרות שנים הייתה הברית בין מדינת ישראל לבין יהדות ארה"ב אחד מעמודי התווך של עוצמתה המדינית, הביטחונית והאסטרטגית של ישראל. יהדות אמריקה לא הייתה רק מקור לתמיכה כלכלית ופוליטית, אלא שותפה אמיתית לדרך, גורם מרכזי בעיצוב דעת הקהל וגשר חיוני בין ישראל לבין המעצמה החשובה בעולם. אלא שבשנים האחרונות, וביתר שאת מאז אירועי 7 באוקטובר, הולכת ומתחדדת השאלה אם הברית ההיסטורית הזו ניצבת בפני משבר עמוק.
המלחמה שפרצה בעקבות הטבח שביצע חמאס חשפה לא רק את האיומים הביטחוניים העומדים בפני ישראל, אלא גם את עומק השינוי המתחולל בחלקים נרחבים של החברה האמריקאית. בקמפוסים היוקרתיים ביותר בארה"ב, שהיו במשך שנים סמל לחופש ביטוי, פלורליזם וסובלנות, הפכה לעיתים התמיכה בישראל לעמדה בלתי רצויה. סטודנטים יהודים מדווחים על תחושות ניכור, הפחדה, ולעיתים אף הטרדה, בשל זהותם או בשל תמיכתם במדינת ישראל.
הפגנות אנטי-ישראליות, קריאות לחרם והפצת נרטיבים חד-צדדיים הפכו לתופעה שכיחה. לא אחת נחצה הגבול שבין ביקורת לגיטימית על מדיניות ממשלה לבין שלילת זכותה של ישראל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי. יהודים רבים בארה"ב חשים כי הם נאלצים להסביר ולהצדיק את עצם זהותם - מציאות שלא הייתה מתקבלת על הדעת לפני שנים ספורות בלבד.
אחת הסיבות המרכזיות לשינוי נעוצה בפער ההולך ומתרחב בין ישראל לבין הדור הצעיר של יהדות אמריקה. הדור שחווה את זוועות השואה, את מלחמת העצמאות ואת מלחמת ששת הימים ראה בישראל סמל לתקומה יהודית ולביטחון לאומי. לעומתו, צעירים יהודים רבים כיום גדלו בתוך תרבות פרוגרסיבית ואוניברסלית, שבה מאבקי זהות, זכויות מיעוטים וצדק חברתי תופסים מקום מרכזי. בתוך מציאות זו, ישראל מוצגת לעיתים כמדינה חזקה וכוחנית, בעוד הפלסטינים נתפסים כצד החלש הזקוק להגנה.
הבעיה אינה רק אידיאולוגית. היא נובעת גם מהשפעתן של הרשתות החברתיות, של מערכות החינוך ושל חלקים בתקשורת המערבית, אשר מציגים לא פעם תמונה חלקית ולעיתים מעוותת של המציאות במזרח התיכון. במקרים רבים, השפעות זרות וכספים חודרים למוסדות אקדמיים, לארגוני חברה אזרחית ולמוקדי השפעה ציבוריים, ויוצרים אקלים עוין כלפי ישראל.
עוד נטען כי קיימות אינדיקציות לכך שארגונים מסוימים הנהנים ממעמד של מלכ"ר בארה"ב עלולים היו לתמוך בגופים קיצוניים ובקמפיינים אנטי-ישראליים, בניגוד לרוח החוק האמריקאי. אם טענות אלה יתבררו כנכונות, יהיה מדובר בכשל חמור של פיקוח ציבורי ובפגיעה באמון הציבור האמריקאי.
גורל משותף
מה שמטריד רבים עוד יותר הוא העובדה שחלקים מהקהילה היהודית בניו יורק בחרו להעניק את תמיכתם הפוליטית למועמדים מסוגו של ממדאני. עבור ישראלים רבים, ובעבור לא מעט יהודים בארה"ב עצמה, מדובר בתופעה המעוררת תחושת אכזבה עמוקה. יש הרואים בכך סימן למשבר זהות הולך ומתרחב, שבו מחויבות לערכים פוליטיים מסוימים גוברת על תחושת הסולידריות היהודית ועל המחויבות למדינת ישראל.
בעיני רבים בישראל, התמיכה במועמדים הנתפסים כעוינים למדינה נחשבת כפגיעה באחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של העם היהודי. יש אף המגדירים זאת כבגידה בערבות ההדדית שאפיינה את היחסים בין ישראל ליהדות ארה"ב במשך עשרות שנים. מנגד, תומכיהם של אותם מועמדים טוענים כי מדובר בביטוי לגיטימי של פלורליזם פוליטי, וכי תמיכה בערכים ליברליים אינה עומדת בהכרח בסתירה לתמיכה בישראל.
כך או כך, עצם קיומו של ויכוח כזה מעיד על עומק השינוי. בעבר, התמיכה בישראל הייתה כמעט קונצנזוס בקרב מרבית הזרמים המרכזיים ביהדות ארה"ב. כיום היא הפכה לסוגיה פוליטית ומפלגת, ולעיתים אף למוקד מחלוקת בתוך משפחות וקהילות.
למרות זאת, אסור להתעלם מהתמונה הרחבה יותר. דווקא לאחר 7 באוקטובר היו גם גילויי סולידריות מרשימים מצד יהדות ארה"ב. קהילות רבות התגייסו למען ישראל, תרמו סכומי עתק, ארגנו עצרות תמיכה והפעילו את השפעתן הציבורית והפוליטית למען ביטחון המדינה. רבים גילו מחדש את תחושת השייכות לעם היהודי ואת ההבנה כי גורלם של יהודי העולם וגורלה של ישראל כרוכים זה בזה. המצעד השנתי למען ישראל, אשר נערך השבוע במנהטן ובו השתתפו עשרות אלפים - מהווה דוגמה לכך.
האנטישמיות הגואה ברחבי העולם אינה מבחינה בין יהודי החי בירושלים לבין יהודי המתגורר במנהטן. מי ששונא יהודים בשל זהותם אינו שואל אם הם תומכי ימין או שמאל, דתיים או חילונים, ישראלים או אמריקאים. המציאות הזו מזכירה לכולנו אמת בסיסית: למרות חילוקי הדעות, מדובר בעם אחד בעל גורל משותף.
כדי למנוע את העמקת הקרע נדרש מאמץ משני הצדדים. ישראל חייבת להשקיע יותר בהידוק הקשר עם הדור הצעיר של יהדות התפוצות, להקשיב לחששותיו ולנהל עימו דיאלוג כן ומכבד. במקביל, על מנהיגי הקהילות היהודיות בארה"ב לחזק את החינוך היהודי והציוני ולהעמיק את ההיכרות עם המציאות הביטחונית וההיסטורית של ישראל.
הברית בין ישראל ליהדות ארה"ב מעולם לא נשענה רק על אינטרסים פוליטיים. היא נבנתה על תחושת גורל משותף, על זיכרון היסטורי ועל אחריות הדדית. השאלה הגדולה העומדת כיום בפני שני הצדדים אינה אם קיימים ביניהם חילוקי דעות, אלא אם הם עדיין רואים עצמם כחלק מאותו סיפור היסטורי.
אם התשובה לכך חיובית, הברית תשרוד גם את המשבר הנוכחי. אם לא, עלול להיווצר קרע שיהיה קשה מאוד לאיחוי. דווקא בעידן של אנטישמיות גואה, קיטוב פוליטי ואיומים גלובליים, ישראל ויהדות ארה"ב זקוקות זו לזו יותר מאי פעם. לא כבחירה פוליטית - אלא כהכרח היסטורי, לאומי וערכי.
התרעות פיקוד העורף