למי מביניכם שהרגיש בחסרוני, שבתי לציוויליזציה. בחודשיים האחרונים עזבתי את העולם המערבי לטובת פרויקט טלוויזיוני שכלל התנתקות מוחלטת מכל אמצעי התקשורת הידועים לאדם.
במסגרת הפרויקט אתה מגיע אל אי בודד אי שם בקצה של מדינת איים במזרח הרחוק (אם יש מקום שיכול לקבל את הכינוי "סוף העולם", זה המקום) ואתה צריך ובכן, לשרוד. בנקודה זו אני מניח שחלקכם ודאי יבינו באיזו תוכנית מדובר.
באחד הלילות שבהם שוטטתי על קו החוף שמעתי גם אני קול משונה ואז ראיתי אותו - את הנסיך הקטן. הוא נראה בדיוק כמו שהוא צויר בספר. "מה אתה עושה פה?", שאלתי אותו, "ולמה לא גדלת? עברו כבר כמעט 100 שנים מאז המפגש שלך עם הטייס הצרפתי, הייתי מאמין שתגדל קצת, אתה נראה אותו הדבר. יש לך בעיית גדילה?".
לרגע הסטתי את מבטי אל עבר גל ענק שהתנפץ על החוף, וכשהחזרתי את מבטי התפלאתי לגלות שהנסיך הקטן נעלם. לאן שלא הסתכלתי - לא ראיתי אותו. הוא לא היה בשום מקום. חבל, חשבתי לעצמי, רציתי לספר לו על השקיעות המדהימות שיש פה על האי. זכרתי שהוא הרי בקטע של שקיעות ואפילו פעם אחת הוא ראה ביום אחד 44 שקיעות.
השקיעות על האי היו השקיעות הכי יפות שראיתי בחיי. שקיעות עם גוונים אינסופיים של כחול וכתום שמתמזגים זה בזה. היו פעמים שעמדתי ככה על האי והבטתי בשקיעה ומרוב התפעלות לא יכולתי להגיד מילה.
התרעות פיקוד העורף