כאילו כבר לא ניסינו את זה. לבנון הופצצה אינספור פעמים בעשורים האחרונים. רובעים שלמים בביירות הפכו לעיי חורבות – וחיזבאללה לא נעלם. להפך, הוא נעשה מתוחכם יותר, מדויק יותר ובעיקר סבלני יותר. הוא מבין היטב שהחברה הישראלית מגיבה בעוצמה אדירה לכל פגיעה כמעט, ולכן הוא מחפש את נקודת התורפה הפסיכולוגית, לא רק הצבאית.
כך נוצר מצב אבסורדי: מצד אחד, מציגים לציבור שיח כוחני של "נכה בלבנון", ומצד שני ברור למקבלי ההחלטות שיש גבול למה שניתן לעשות בלי אור ירוק מוושינגטון. הפער בין הרטוריקה למציאות רק מעמיק את תחושת חוסר האמון. אולי הגיע הזמן להודות באמת הלא נעימה: לא כל איום נפתר בהפצצה, ולא כל השפלה נרפאת בעוד כוח. לפעמים, עוצמה אמיתית נמדדת דווקא ביכולת להשתחרר מקלישאות, להבין שהמלחמה השתנתה – ולהפסיק להתנהג כאילו כל בעיה היא עוד מסמר שמחכה לפטיש.
התרעות פיקוד העורף