כיום, פתרון הקצה הבלעדי כמעט לפסולת במדינת ישראל הוא הטמנה בקרקע. מדובר באתרי הטמנה עצומים שאליהם משונעת הפסולת לאחר המיון בתחנות המעבר. מעבר לבעייתיות הסביבתית בתהליך הזה, דוח מעקב של מבקר המדינה מיולי 2025 קבע ששטחי ההטמנה הקיימים לפסולת צפויים להתכלות כבר במהלך 2026.
משמעות הדבר עצומה: לא יהיה לאן לפנות פסולת לאחר הטיפול בה בתחנות המיון והמעבר, וכל שרשרת הטיפול בפסולת תיפגע קשות. רשויות מקומיות יתקשו לפנות אשפה מתחומיהן כי לתחנות המעבר יהיה חסר פתרון קצה מספק. משם, הדרך לאשפה שנערמת ברחובות הערים קצרה ומהירה. יש סכנה אמיתית שכבר במהלך השנה הקרובה נגיע למצב של זיהום סביבתי ברחובות הערים.
בטווח הקצר, המדינה חייבת להתערב ולהכשיר שטחים נוספים להטמנת פסולת. זה לא ידידותי לסביבה, אבל לא ניתן לפתור עשרות שנים של הזנחה באמצעות קסם. בטווח הארוך, כל רפורמה במשק הפסולת צריכה לגרום למדינה להפסיק להסתכל על הפסולת כעל מטרד ולהתחיל להתייחס אליה כאל משאב ירוק. המדינה, באמצעות משרדי האוצר והגנת הסביבה, חייבת לעודד ביתר שאת הקמה של מתקני השבת אנרגיה מפסולת, כפי שנעשה באירופה כבר עשרות שנים.
כדי שזה יקרה, ומהר, צריכים משרדי הממשלה הרלוונטיים וכן גופי התכנון והרישוי להירתם באופן מלא למשימה, לקצר בירוקרטיה ולדהור קדימה. השעון מתקתק ושטחי ההטמנה נגמרים בקצב מהיר. במקביל, עד 2030 צפויה האוכלוסייה בגוש דן לבדו לגדול בכ-15%, התפתחות שתייצר פסולת רבה יותר. כל התמהמהות בטיפול בנושא תביא לקטסטרופה שעשויה לפגוע בבריאות הציבור, באיכות הסביבה וכמובן באיכות חייהם של התושבים בגוש דן ובשאר חלקי המדינה.
התרעות פיקוד העורף