יש שלוש סיבות מרכזיות לכך שאיראן נראית כרגע כמי שמכתיבה את הקצב: קיבוע משוואת תגובה - טהרן הצליחה להצטייר כמגינת הריבונות הלבנונית וכמי שגובה מחיר ישיר על חיסול בכירי חיזבאללה בדאחיה; יצירת טריז בין בעלות הברית - המתקפה תוכננה בקפידה כדי לנצל את רגישותו של טראמפ, ערב פתיחת משחקי המונדיאל ביום חמישי הקרוב, ובכך לכפות על ישראל דילמה קשה מול הבית הלבן; שליטה בקצב - בהודעתה כי "המבצע הסתיים" לצד בליץ דיפלומטי אזורי, איראן מנסה לקבוע את גבולות הגזרה ולמנוע לגיטימציה לתגובה ישראלית.
אולם בשחמט, כמו בגאו-פוליטיקה, לעיתים המהלך שנראה המאיים ביותר הוא דווקא המלכודת שתוביל למט עצמי. המציאות האמיתית מאחורי הקלעים עשויה להיות שונה בתכלית.
בסופו של דבר, המלכודת שאיראן טמנה כדי לסבך את ישראל מול ממשל טראמפ עשויה להתברר כמלכודת שתסגור עליה עצמה. אם וושינגטון וירושלים ינצלו את המומנטום בצורה נכונה, הן יוכלו לתרגם את ה"פרובוקציה" האיראנית ללחץ בין לאומי שיאלץ את טהרן לשלם את המחיר האמיתי - על שולחן המשא ומתן.
התרעות פיקוד העורף