אחרי טראומת וייטנאם, מלחמה ארוכה שארצות הברית נשאבה אליה ללא הכרזת מלחמה, חוקק הקונגרס בשנת 1973 את חוק סמכויות המלחמה. לפיו, נשיא יכול לפעול צבאית במקרה של איום דחוף, אך עליו לדווח לקונגרס במהירות ולקבל את אישורו להמשך הפעולה. אחרת, תוך 60 יום הוא חייב להתחיל בהחזרת הכוחות הביתה.
כמעט כל נשיא אמריקאי, רפובליקני או דמוקרטי, טען שהחוק אינו חוקתי משום שהוא מגביל את סמכות הנשיא כמפקד העליון. ועם זאת, אומר מזכיר המדינה מרקו רוביו: "אנחנו עובדים במסגרת החוק". לכן, הנשיא הודיע לקונגרס שמבצע "זעם אפי" הסתיים. אין פירוש הדבר שאיראן חופשייה להמשיך כרצונה מכאן והלאה. אנחנו נמצאים עכשיו ב"פרויקט חופש", הסביר רוביו. הרעיון: הבטחת חופש שיט במצר הורמוז – והמצר לא יהיה חופשי אם איראן מחזיקה בנשק גרעיני.
טראמפ אינו ידוע כאדם סבלני, אבל כן ידוע כמי שאוהב לנצח. כדי לנצח הוא מכין את המהלכים שלו, וקורא לזה "אסטרטגיית הסבלנות". טראמפ יודע שהאייתוללות משחקים על זמן, אז גם לצד שממול צריכה להיות סבלנות.
"אסטרטגיית הסבלנות" של הנשיא כוללת הפעלה של לחץ מצטבר: בידוד מדיני, סנקציות כלכליות, גיוס קואליציה בינלאומית סביב חופש השיט והבהרה למדינות העולם, כולל סין, שנפט איראני זול היום עלול להיות יקר מאוד מחר.
בלי לשים לב, מדינות שהתנגדו למלחמה מצטרפות לקואליציה נגד איראן. כי איראן שאינה מרוסנת איננה רק בעיה של ישראל וארצות הברית – היא איום על יציבות האנרגיה, הסחר והביטחון הגלובליים.
ומה בעניין הפלת השלטון? איש לא חשב שהשלטון בטהרן ייפול כתוצאה מהפצצות מהאוויר. אבל משטרים קורסים גם אחרת: כשהכלכלה נשברת, כשהמטבע מתרסק, כשלשלטון כבר אין כסף לשלם למנגנוני הכוח שלו – שוטרים, חיילים, אנשי משמרות המהפכה. אז, הם יתחילו לנטוש.
האיראנים חושבים שהם משחקים על זמן עם טראמפ. הוא ינצח אותם במשחק שלהם, באמצעות "אסטרטגיית הסבלנות". ובעניין היחסים בין טראמפ לנתניהו – עדיין לא קלטתם שהם משחקים את משחק השוטר הטוב והשוטר הרע, ונהנים מזה?
התרעות פיקוד העורף