לקראת שבוע הספר אנחנו נוטים לכתוב על ספרים כמעוררי השראה ודמיון, כמפתחי שפה וקוגניציה. אבל ספרים אינם רק מוצר תרבות. הם גם יצירה רוויית מטענים אידיאולוגיים. חלקם אפילו נחשבים מסוכנים עד כדי כך שממשלות אוסרות על הפצתם, קהילות מחרימות אותם, הורים נלחצים מהם ומערכות חינוך מנסות לעקר מהם חתרנות.
צנזורה ממשלתית ואיסור גורף על הפצת ספרים הם תופעה נפוצה בעולם. גם אצלנו, בישראל של היום, ספרים עדיין מעוררים מחלוקת. כך למשל נדחתה המלצה להכניס את "גדר חיה" של דורית רביניאן לתוכנית הלימודים בשל "עירוב לא רצוי של זהויות אצל הדמויות בספר". העובדה שספר יכול לעורר סערה ציבורית מלמדת שאנחנו עדיין מאמינים בכוחו לשנות תודעה. אם ספרים היו רק בידור או השראה, איש לא היה טורח להילחם בהם.
לספרים יש כוח מרפא משום שהם מערערים. הם מאלצים אותנו לצאת מהמסלול המוכר, להרחיב את גבולות המחשבה, להתמודד במקומות שאנחנו מעדיפים להדחיק בהם. ספרים מזיזים. לפעמים בעדינות, לפעמים באלימות, אבל תמיד בתנועה המחייבת יציאה מאזור הנוחות. לכן, אולי במקום לשאול איך נחזק את הקריאה אצל ילדים, כדאי לשאול אם אנחנו מוכנים להכיר בכוח האמיתי של ספרים, ככלי שמסייע לשבור ולבנות מחדש.
התרעות פיקוד העורף