בשם החופש מסוגלים להקים את הכלא הגדול ביותר | מאיר עוזיאל

ככה: במדינה של כ־265 מיליון בעלי זכות בחירה קמו והלכו להצביע בבחירות האחרונות 155 מיליון מהם. הרוב, מעל 77 מיליון בני אדם בארה"ב, שקלו, חשבו מה טוב לאמריקה ומה טוב להם ובחרו בטראמפ. מחרתיים ימלאו לו 80.

יש שני דברים שטראמפ ביקש לפני יום ההולדת ה־80 שלו. הוא ביקש כניעה ללא תנאי של איראן, זה רצף המילים היפות שהביאו שלום לעולם כשטראמפ היה ילד ודור הוריו לחם כנגד הרוע תוך דרישה לכניעה ללא תנאי, ואכן הדור הזה הצליח להשיג כניעה ללא תנאי. כשמדברים על שלום באירופה, שבעבר הייתה בה יריבות בת דורות בין העמים, מנסים לרמוז שזה מודל לשלום בינינו לבין הערבים, אבל שוכחים דבר מרכזי: השלום באירופה הושג רק אחרי כניעה ללא תנאי של גרמניה הנאצית. כך ורק כך נולד העולם המערבי וערכיו, השפע והחופש שנראים לנו כיום כמצב הטבעי. את זה צריך טראמפ להשיג גם מול איראן, כמו שהוא הצהיר בכתב, ואז באמת יהיה לו ולעולם יום הולדת שמח.

טראמפ ביקש עוד משהו, והוא פתרון אנושי לצאצאי הפליטים הפלסטינים המוחזקים באכזריות במעמד שבו הם נדרשים להתחייב להשמיד את ישראל כייעודם היחיד בחיים. הוא הציע לשקם את הפלסטינים האלה מחוץ לרצועת עזה, שבה הם ממילא נמצאים באופן זמני. הפתרון שלו: במקום לעבור לתוך ישראל, לבצע רילוקיישן ושיקום במקום אחר טוב ויפה. גם את התוכנית הזו, שתביא לשלום וצדק במזרח התיכון הוא הבטיח. אלה שתי הבטחות אדירות, משנות היסטוריה, ולמנהיג המעצמה הגדולה בעולם יש אפשרות לשנות היסטוריה.

התאריך שבו קניתי אותו: 18 בינואר 2016. לפני יותר מעשר שנים. טראמפ היה רחוק מלזכות בנשיאות ארה"ב. למעשה טראמפ עדיין היה רחוק אפילו מלשכנע את המפלגה שלו לבחור בו כמועמד לנשיאות ארה"ב.

הזכרתי בעבר את גיליון ה"טיים" הזה. הוא בידי עכשיו כשאני כותב. כמי שהיה עורך בעיתונות הישראלית אני יודע שעורך לא נותן כותרת כזאת. מה זה? הרי טראמפ לא רק שלא זכה אז בבחירות לנשיאות, הוא בכלל היה אחד המועמדים בבחירות הפנימיות. אבל עורך "טיים" צדק אז, הרבה לפני שטראמפ נבחר למועמד הרפובליקנים, והרבה לפני שטראמפ זכה בבחירות לנשיאות ארה"ב, ובניגוד לדעת רוב המומחים אשר הסבירו שאין סיכוי שטראמפ ינצח.

כבר אז אותו עורך, שאם היה לי כובע הייתי מסיר אותו בפניו קבע: טראמפ זכה. מה הביא לכותרת כזו? צריך להבין איזה מידע הגיע אל שולחן העורך מהעיתונאים בשטח.

הדיווח מן השטח היה כזה, כך נפתחה הכתבה: “יש סיבה שרוב המועמדים לנשיאות עוברים בתקופה הזאת בין מסעדות דרכים וסלונים ביתיים. הם פשוט אינם מסוגלים למלא אולם גדול יותר. אבל אז ישנו דונלד ג'יי טראמפ. ביום שני של ינואר 2016, בעיר בילוקסי שבמדינת מיסיסיפי, עמדו לפחות 13 אלף איש שעות בקור צורב כדי למלא אולם ספורט שלם לכבוד טראמפ. כאשר המקום התמלא, הקהל העודף גלש למתחם ענק נוסף בקרבת מקום".

זה לא היה מקרה חד־פעמי. כמה ימים קודם לכן מילא טראמפ אולם כנסים במדינת איווה. יומיים אחר כך מילא אולם בן 8,000 מקומות במדינת מסצ'וסטס (יותר מפי שלושה מקומות מאשר בהיכל התרבות שלנו), ומסצ'וסטס נחשבת לאחת המדינות המשכילות, האמידות והשמאלניות ביותר בארצות הברית, מדינה המזוהה עם האליטות האקדמיות והפוליטיות. נוכח הדיווחים האלה קבע “טיים" כבר אז: טראמפ ניצח.

גם אז, אחרי שהוא ניצח בבחירות הפנימיות וזכה להיות מועמד הרפובליקנים לנשיאות, הפרשנים אמרו שבבחירות לנשיאות הוא לא יזכה. זה לא יכול לקרות. ההסכמה הכללית באולפנים ובעיתונות, גם הישראלית, היתה שאדם כמו טראמפ לא יהיה נשיא. כך הם דיברו עד הרגע האחרון, עם טבלאות וסקרים ומפות. הוא זכה. היה נשיא.

אומנם הוא נכשל בבחירות שהגיעו אחר כך, אבל אז הוא רץ שוב לנשיאות. המומחים וכל התקשורת קבעו גם הפעם שאין לו סיכוי. אך הוא זכה גם עתה. יום הולדת 80 שמח לך, דונלד טראמפ. אני יודע שאתה רוצה לרוץ לנשיאות גם בפעם השלישית. אני יודע שזה בלתי אפשרי. זאת אומרת שיש סיכוי סביר שלגביך זה יקרה. רעיונות שנשמעים מגוחכים מפי כל מועמד אחר נשמעים נהדר לתומכיך כאשר הם נאמרים מפיך, טראמפ. שערוריות שהיו מרסקות לחתיכות כל מועמד רגיל דווקא מקדמות אותך. היריבים שלך איבדו מזמן את הספירה של כל העלבונות שהטחת בהם ובכללי המשחק שלהם.