הדיון האחרון בכנסת לגבי הגדלת ההקצאות לעובדים זרים מעורר דיון ציבורי נרחב. החל מטענות להעדר תכנון ואיבוד שליטה על ההעסקה, דרך טענות על החשיבות שבהעסקת עובדים ישראליים במקומם ועד השתאות לנוכח היקף התופעה, אף שהיא נמוכה ממה שחושבים.
אבל יחד עם זאת, חשוב לומר את הדברים כפי שהם ורצוי בקול רם: המשק הישראלי, כפי שהוא בנוי כיום, פשוט לא יכול לתפקד בלי עובדים זרים. לא בבנייה, לא בחקלאות, לא בסיעוד, לא במפעלים, ובטח שלא במסחר ובקמעונאות.
מאז ה-7 באוקטובר, ישראל נאלצה להתמודד בבת אחת עם אחד ממשברי כוח האדם החריפים בתולדותיה. בענף הבנייה בלבד נעלמו עשרות אלפי עובדים כמעט בן לילה. אתרי בנייה הוקפאו, פרויקטים נעצרו, עלויות זינקו והמשק נכנס לשיתוק חלקי. בתוך הוואקום הזה המדינה עשתה את מה שכל מדינה אחראית הייתה עושה: פתחה את השערים לעובדים זרים. לא מתוך אידיאולוגיה, אלא מתוך הישרדות.
אלא שבישראל, כמו בישראל, גם מהלך שנועד למנוע קריסה הפך מיד למטרה פוליטית וציבורית. במקום לשאול איך מסדירים את התחום בצורה חכמה, נשמעה שוב הטענה המוכרת שלפיה “המדינה איבדה שליטה” ושעובדים זרים "דוחקים ישראלים". זו טענה שנשמעת טוב באולפנים, אבל מתרסקת מול המציאות בשטח.
הרי הניסוי כבר נעשה. המדינה ניסתה במשך שנים למשוך ישראלים לעבודות פיזיות באמצעות העלאות שכר, מענקים והטבות. זה לא עבד. גם מענקים של עשרות אלפי שקלים לא הצליחו להביא ישראלים בהמוניהם לאתרי הבנייה, למפעלי הייצור או למחסנים הלוגיסטיים. בדיקה פשוטה מצביעה שעובדים בודדים איישו את המשרות. בניגוד למה שאולי מקובל לחשוב, לא מדובר בעצלנות, אלא בשינוי עומק: המשק הישראלי השתנה. דור שלם גדל לתוך כלכלה שמתגמלת מקצועות אחרים, שואפת להייטק, לשירותים, לניהול ולמקצועות חופשיים. זו כבר מזמן לא שאלה של מוסר, זו שאלה של מבנה כלכלי.
מעבר לכך, חברות נשענו לאורך שנים על עובדים זרים לא חוקיים ששהו בישראל והועסקו תחת חברות כוח אדם, ספגו קנסות אדירים ואף אישומים פליליים והפכו לפושעים בעל כורחם רק בשביל לאייש משרות בסופר. כך שהחוסר תמיד היה קיים. עכשיו סוף סוף הנושא קיבל הסדרה חוקית וטובה שהמדינה מרוויחה ממנה.
הכנסות עתק למדינה
למגמה הזו מצטרפת גם עובדה נוספת שכנראה תעורר אי-נוחות – אך פעם בצדק. לאורך שנים ישראל הסתמכה באופן כמעט מוחלט על עובדים פלסטיניים. זה היה נוח, זול וקרוב. ה-7.10 שינה גם את הקונספציה הזו. ענפים שלמים במשק, לרבות קווי ייצור ותעשיות חיוניות וביטחוניות, נשענו על כוח אדם שיכול להיעלם ביום אחד בגלל מציאות ביטחונית.
וכאן מגיע החלק שרבים מעדיפים להתעלם ממנו: עובדים זרים אינם רק פתרון למחסור בכוח אדם. הם גם מנוע הכנסה משמעותי למדינה. אגרות, היטלים, רישיונות, ערבויות ותשלומי מס מייצרים לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים מדי שנה. למעשה, רק תשלום האגרות של תאגידי הבנייה בישראל – שמגייסים עוד ועוד עובדים זרים, מכניס למדינה 600 מיליון שקל. לאור זאת, העסקת עובדים זרים כבר מזמן אינה “נטל” כלכלי, אלא ענף שמכניס כסף למדינה תוך כדי שהוא מאפשר לתפקד.
ניהול נכון של המדינה
באותה נשימה, חשוב לזכור שיש נושאים סביב העסקת עובדים זרים שעדיין מצריכים טיפול: תנאי ההעסקה מצריכים פיקוח ואף נדרשת תשומת לב מוגברת למקרים שבהם עובדים נשארים בישראל מעבר לתוקף הוויזה. כל אלו ראויים לטיפול, ויפה שעה אחת קודם, אלא שבהקשר הזה כדאי גם לומר מילה טובה: המדינה כן מציבה תקנים, מכסות, מדיניות של ניהול ויזות וכלים מעולים אחרים שמאפשרים לווסת את ההעסקה של העובדים הזרים. מעבר לכך, כלל התקנות בנושא, אף מונעות השתקעות ארוכת טווח בישראל.
זו גם הסיבה הפסקה של העסקת עובדים זרים עשויה להיות הצעד שיהווה מכת מוות לכלכלה הישראלית – יותר מכל מלחמה, מגפה או מגמות מאקרו כלכליות שמכות במשק ביתר שאת בשנים האחרונות. בתנאים המורכבים והקשים שבהם המשק הישראל שרוי בשנים האחרונות, חשוב להעמיד דברים על דיוקם: עובדים זרים כבר אינם פתרון זמני. הם חלק בלתי נפרד מהכלכלה הישראלית החדשה. אולי לא נעים להודות בזה, אבל המשק הישראלי לא קורס למרות העובדים הזרים. הוא ממשיך לתפקד ולצמוח בזכותם.
התרעות פיקוד העורף