שירות החובה בצה"ל עבר שינויים ניכרים במהלך השנים. בתקופה שלפני מלחמת ששת הימים עמד שירות החובה לבנים על שנתיים וחצי (במשך חלק מתקופה זו היה אף מוגבל לשנתיים בלבד). משך השירות לבנות עמד על שנתיים.
בחירתו של בגין לוותה אפוא בהפיכת החרדים לגורם מרכזי בשלטון - מעמד שנשמר עד היום ונוצל כדי לפטור אותם משירות צבאי (הפטור גלש מתחום הישיבות והשתרע על המגזר החרדי כולו) וכדי להעניק לחרדים שורה ארוכה של הטבות. התפתחויות אלה שינו את אופייה של מדינת ישראל ותרמו לגידול עצום במספרם של החרדים ובחלקם באוכלוסייה.
בכך נוצר מעגל קסמים. גידולם המספרי של החרדים חיזק את דרישותיהם להטבות, שגרמו לגידול במספרם - גידול שחיזק את כוחם האלקטורלי, שגרר דרישות להטבות נוספות, ששבו וגרמו להגדלת מספרם וכוחם בקלפי. התפתחות זו הביאה לירידה דרמטית בשיעור הגברים החרדים הפונים לשוק העבודה.
בשנת 1979, בתקופת כהונתו של ראש הממשלה מנחם בגין, נחתם הסכם השלום עם מצרים. הסכם שלום עם מי שהייתה עד אז האויב החזק ביותר של ישראל היה מחייב, לכאורה, קיצור משמעותי בשירות חובה. אולם הדבר לא אירע. במקום זאת, בתקופת כהונתו השנייה של בגין בראשות הממשלה התרחשה התפתחות שונה. לרשות מדינת ישראל עמד צבא גדול (פרי השירות הצבאי הממושך). החזית הדרומית הייתה שקטה ובטוחה בעקבות הסכם השלום עם מצרים, ואז הוחלט לנצל את הצירוף הזה לעשיית סדר חדש במזרח התיכון. לשם כך יצאה מדינת ישראל בשנת 1982 למלחמת לבנון הראשונה. מלחמה זו התבררה כאסון אסטרטגי לישראל ואסון אישי לראש הממשלה מנחם בגין.
במילים אחרות, לאחר הסכם השלום עם מצרים היה ניתן לקצר באופן משמעותי את שירות החובה בצה"ל. במקום זאת פתחה ישראל במלחמת לבנון הראשונה, שחייבה כוח צבאי בהיקף ניכר. בכך ירד כמובן מהפרק הרעיון של קיצור השירות.
השירות הממושך אפשר לצה"ל להאריכו עוד יותר בטכניקות שונות. אחת מהן היא דרישה להשתתף בקורס קדם-צבאי (קד"צ) כתנאי לקבלת שורה של תפקידים. דרישה אחרת היא לחתום על שירות קבע (אומנם בשכר גבוה יותר מזה של שירות חובה), ואף זאת כתנאי לקבלת תפקידים מסוימים, לרבות קבלה לעתודה האקדמית (דרישה כזו לא הייתה קיימת לגבי העתודה האקדמית לפני מלחמת ששת הימים). דרישות כאלה מוצגות גם לבנות המבקשות להתקבל לתפקידים שונים בצה"ל, ולגביהן עשויה להצטרף דרישה להסכים להארכת שירות החובה באופן שישתווה באורכו לשירות של הבנים.
קל להאריך, קשה לקצר
אולם רק בשנת 2014, כלומר כמעט 50 שנה לאחר הארכת שירות החובה לבנים לשלוש שנים, החל תהליך איטי של קיצור השירות - תחילה בארבעה חודשים, כך שהוא הועמד על שנתיים ושמונה חודשים. לכך הצטרף תכנון לקיצור של חודשיים נוספים מהשירות הצבאי באופן שהשירות לבנים יועמד על שנתיים וחצי (כפי שהיה לפני מלחמת ששת הימים).
כעת אנו עדים לדרישה של צה"ל להאריך את שירות החובה לשלוש שנים. את הדרישה הזו יש לדחות מכול וכול. הניסיון מלמד שקל להאריך את השירות, אך קשה לקצרו. לציבור המשרתים אין "לובי" יעיל ומאורגן, ואין מי שיתמודד עם הלחץ שמפעיל הצבא בעד שירות ממושך. אבל מחירו של השירות הממושך לפרט ולמדינה הוא כבד עד מאוד.
הדרך להתמודד עם בעיית כוח האדם בצה"ל היא בכיוונים הבאים - ראשית, הגדלה משמעותית של שכר המשרתים בשירות חובה. הגדלה כזו תצנן את ההתלהבות בצה"ל מהארכת השירות ותגרום לשימוש יעיל יותר בכוח האדם העומד לרשותו.
התרעות פיקוד העורף