מלחמת 17 השעות, כמו שכינו אותה בציניות, הסתיימה עוד בטרם רשמה הידרדרות. בשל כך נחסכה מאיתנו ההסלמה המובטחת שאותה הבטיח סריע. החות'ים נמנעו מהצטרפות למלחמה בחודשים האחרונים, וחיכו לתורם. הם אינם מורתעים ולא שבתו מתוך מורא, אלא שמרו על עצמם לשימוש בעת הצורך. ואכן, גיחתו של סריע ואנשיו חזרה אל המגרש מזכירה כי מדובר בסכנה רצינית שאין לזלזל בה.
הסכנה החות'ית רבה מכפי שאפשר לתאר. די אם יפגעו בספינות בודדות במצר באב אלמנדב. זהו פשפש, חלון צר בשיפולי ים סוף, שעל הספינות לעבור בדרכן מנמלי אירופה למזרח אסיה. הן יוצאות לים התיכון, ממשיכות לתעלת סואץ וממנה לים סוף. בהגיען לבאב אלמנדב, הן פונות מזרחה למחוזות הרחוקים של אסיה.
באב אלמנדב ("שער הדמעות") הוא האח התאום של מצר הורמוז. שני המצרים הללו חולשים על שניים מנתיבי השיט החשובים בכלכלה העולמית. מה שעשו האיראנים להורמוז, עלולים החות'ים, ברצותם, לעשות בבאב אלמנדב. יחיא סריע לא הזכיר בהודעתו את התסריט הזה, אבל לכל ברור כי לכך הוא התכוון באומרו כי הסלמה תיענה בהסלמה. ללמדנו כי האיראנים, למרות חולשתם והמכות שספגו, עדיין אוחזים בידם קלפי עימות.
גיבור אלמוני
אלבעלוג'י סיפר באריכות על עברו, גורל משפחתו (שעקרה מהעיר באר שבע ב-1948), וכיצד נבנה אצלו שלב אחר שלב הזעם שהביאו לרצוח ישראלים. מתברר כי עבד תקופה ארוכה במפעל בטרם רצח את חבריו. הוא מספר על כך בפירוט. את עדותו של אשרף אלבעלוג'י תיארתי בספרי "חמש נקישות בדלת: כך הגענו לשבעה באוקטובר", שיצא לאחרונה. סנוואר הבריח את הדפים אל מחוץ לכלא, והם הודפסו ופורסמו כספר. ב-2011 שוחררו שניהם מן הכלא בעסקת שליט.
בצד התיאור הנורא, המפלצתי, מן הראוי לספר על יהושע חקמז. מעת ששמע את קריאות העזרה, הוא נחלץ למפעל הסמוך. הוא לא הציל את שני הקורבנות ואף שילם בחייו, אבל בלם את מסע הרצח ובכך הציל אחרים. השבוע כתבתי עובדה זו לאלמנתו סימונה. היא ענתה כי אינה מופתעת שבעלה הציל קורבנות אפשריים. ככה הוא היה, היא סיפרה, גם בחייו.
תראו מי מטלפן
השיחות בין ישראל ללבנון עושות את שלהן. הסכם שלום איתם ייקח עוד זמן, וגם הפסקת האש תגיע לאיטה. אבל עצם המגע הישיר והגלוי של ממשלתם עם ישראל מעניק לגיטימציה לתופעות שלא ראינו בעבר.
יונס וחורי הם ילדים לאנשי צבא דרום לבנון (צד"ל). לקראת סיום אמר להם אחד הנוכחים באולפן מלבנון: "אל תתביישו במה שעשו ההורים שלכם. הם שמרו על הבית ועליכם, וכמו שאנו גאים בהם, כדאי שאתם תתגאו בהוריכם". חורי הגיע לישראל עם הוריו בגיל 9 בבריחה הגדולה של אנשי צד"ל. השבוע ראיינתי אותו בגלי צה"ל, והוא סיפר כי אחרי הנסיגה נכנסו אנשי חיזבאללה לכפרים והחלו להכות בתושבים ולבצע מעשי נקם.
שאלתי את ג'וני חורי אם המגמה הזו איננה תקפה לחוגי הנוצרים בלבד. הוא השיב כי גם סונים ואף שיעים מגלים עניין במגע עם ישראל. הוא לא טעה. תמיד היו מקרב השיעים בלבנון כאלה שסלדו מחיזבאללה.
התרעות פיקוד העורף