אך גם האופציה של היעדר הסכם וריצה מהירה של המשטר האיראני לייצר פצצה גרעינית היא קטסטרופה. לכן הוא עושה הכול כדי להדליק את המלחמה בתקווה להשיג תוצאות אחרות, ולפחות שלא יתבררו התוצאות הגרועות לפני הבחירות.
כל המהלך היה מחושב מראש. התקיפה חסרת המשמעות בביירות נועדה לגרור את האיראנים לירי, שיאפשר תקיפה ישראלית. אלא שלא היה מדובר כאן בתגובה לשם החזרת המשוואה ההרתעתית, מדובר בתהליך אסקלציה כדי להדליק מחדש את המלחמה. התוכנית שהוכנה ונמנעה על ידי טראמפ היא תוכנית מקסימלית, מלחמת חורמה במטרה לפרק ולשרוף את איראן מתוך תקווה שאולי הפעם זה גם יפיל איכשהו גם את השלטון.
בפועל, נתניהו רק הולך ומסתבך במזימות שלו, אבל טראמפ כבר לא פראייר ולא ניתן להוליך אותו שולל. הוא כבר החליט שהמלחמה הסתיימה ורוצה הסכם, גם נוכח האתגר הלא פשוט שיש לו מול האיראנים. אולי התקיפה הישראלית תשרת אותו בעוצמת האיום מולם, אבל טראמפ רוצה רק איום בשביל הסכם, ונתניהו רוצה רק מלחמה כדי למנוע הסכם.
התוצאה מבחינת ישראל רעה. נתניהו יצא הרבה יותר מסונדל וישראל נמצאת במלכוד משולש: מסונדלת מול איראן, מסונדלת מול לבנון והכי בעייתי - מסונדלת מול ארצות הברית. צה"ל יכול להלום בזעם בתוך הקווים הצהובים, כמו אריה בסוגר האמריקאי.
בחזית לבנון, לאיראן וגם לחיזבאללה אסור לעשות טעויות מבחינתם ולתת סיבות לחידוש הלחימה מצד ישראל. הם זכו מהאמריקאים בלגיטימציה, והסכנה לקיום הארגון ירדה מאוד. אולי רק הסכם בין ממשלת לבנון לישראל מסכן אותו, אבל נראה שישראל לא רוצה בו, וגם אם כן - מתוך החשש להסלמה חוזרת ולהדלקת החזית באיראן, האמריקאים עצמם ינטרלו סעיפים בעייתיים לפירוק חיזבאללה, וקיים חשש גדול שההזדמנות הגדולה שהייתה לישראל בעצם ההסכם או בסעיפיו החשובים - כבר מתה.
בקיצור, הם יכולים לצאת מנצחים גדולים מהאירוע. וישראל, אחרי 3 שנים קשות, עלולה באופן מופתי לצאת לא רק ללא כל הישגים אסטרטגיים, אלא במצב חמור הרבה יותר מזה שהיא נכנסה בו למלחמה.
התרעות פיקוד העורף