בראייה מערכתית רחבה, ניכר כי פקיסטן חותרת לשפר את מיצובה הגיאופוליטי כשחקנית מפתח בדרום אסיה, תוך התמודדות עם מערך אילוצים כלכליים וביטחוניים מורכבים: היא אינה יכולה להרשות לעצמה עימות נוסף עם איראן, במיוחד נוכח המתיחות בגבולותיה עם הודו ואפגניסטן.
בנסיבות אלה, ובעיקר על רקע החרפת המתיחות סביב מצר הורמוז, הידוק קשריה עם בייג'ינג אינו נובע רק מקרבה גיאוגרפית או פוליטית, אלא בראש ובראשונה משיקולים גיאו-כלכליים פרגמטיים ומניהול סיכונים קפדני - ניסיון להקים רשת ביטחון אסטרטגית במרחב אזורי ההולך ונעשה בלתי יציב.
לצד הסכם ביטחוני ל"הגנה הדדית" שחתמה עם ריאד - הכולל שותפות צבאית וגרעינית, שבמסגרתה פרסה חיילים, מערכות הגנה אווירית ומטוסי קרב על אדמת סעודיה - ותמיכה כלכלית משמעותית (היקף הסחר הבילטרלי עמד על כ-5.3 מיליארד דולר ב-2025), הקשר עם סין מספק לפקיסטן מקור עוצמה קריטי.
סין משקיעה כ-60 מיליארד דולר בהקמת הפרוזדור הכלכלי הסיני-פקיסטני (CPEC). מיזם זה - הכולל תשתיות אנרגיה, נמלים, תחנות כוח, רכבות מהירות, כבישים וסיבים אופטיים - מספק לבייג'ינג גישה קצרה לאוקיינוס ההודי ולנמל גוואדר בים הערבי, כחלק ממיזם ה"חגורה והדרך" (BRI). מדובר במודל משולש ייחודי: סין מניחה את היסודות הפיזיים (תשתיות ותחבורה), סעודיה מספקת הון פיננסי ואנרגיה, ופקיסטן מעניקה את המרחב הגיאוגרפי וכוח האדם.
שילוב זה הופך את פקיסטן מזירה של השפעה מערבית למרחב שבו האינטרסים של בייג'ינג וריאד משתלבים, אף שהוא יוצר עבורה "מלכודת חוב" אדירה מול סין, עם סחר בילטרלי בהיקף של כ-25 מיליארד דולר ב-2025 וגירעון פקיסטני עצום של כ-19.5 מיליארד דולר.
בין הישרדות ללגיטימציה
מיקומה הגיאוגרפי וקשריה עם מדינות האזור - ובראשן איראן וטורקיה, שאיתה מתגבשת עסקת ענק לרכישת מטוסי קרב בשווי 15 מיליארד דולר - מחזקים את מעמדה כשחקנית ציר חשובה. מעורבותה הגוברת במאמצי התיווך, הכוללת אירוח שיחות והצגת מתווה דו-שלבי להפסקת אש ולפתיחת מצר הורמוז ("הסכם אסלאמאבאד"), מציבה אותה בלב הזירה הדיפלומטית לצד סעודיה, מצרים קטאר וטורקיה.
כמדינה מוסלמית המונה כ-260 מיליון תושבים, הגובלת בסין, הודו, אפגניסטן ואיראן, פקיסטן מהווה גשר בין המזרח התיכון, מרכז אסיה והמזרח הרחוק. בהיותה מדינה גרעינית המחזיקה בכ-170 ראשי נפץ גרעיניים ומפתחת טילים בליסטיים בין-יבשתיים - תוך שמירה על קשרים הדוקים הן עם טהרן והן עם מדינות המפרץ ובראשן סעודיה - יש ביכולתה לעצב מערך מאזן כוחות ביטחוני-מדיני אזורי חדש.
על רקע ההתקרבות לבייג'ינג והעמקת שיתוף הפעולה עם ריאד, אסלאמאבאד נדרשת לתמרן בזהירות בין מוקדי כוח מתחרים. מצד אחד, היא נשענת על סין כעוגן כלכלי ותשתיתי; מצד שני, היא אינה יכולה להרשות לעצמה נתק ממושך מוושינגטון - שותפה ביטחונית ותיקה ושותפת סחר משמעותית, עם היקף בילטרלי שהגיע ל-8.7 מיליארד דולר ב-2025.
ארה"ב מהווה עבור פקיסטן גורם השפעה מכריע על המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים, ובראשם קרן המטבע הבינלאומית (IMF), שסיפקה לאסלאמאבאד "חבל הצלה" חיוני בדמות תוכנית הלוואות בהיקף של כ-7 מיליארד דולר.
על רקע זה היא חותרת להגדיר מחדש את מעמדה ותפקידה: לא עוד מדינה מוחלשת ופסיבית הנעה בין מחנות ומשלמת מחירים, אלא מתווכת אזורית אקטיבית בעלת ערך אסטרטגי עצמאי - כזאת המסוגלת לייצב זירות מתוחות, לתווך בין יריבים מרים ולסייע בבניית מנגנוני ביטחון אזוריים שאינם נשענים עוד רק על מטריית ההגנה האמריקאית. הצלחתה תבטיח לה תמיכה כלכלית ופוליטית מסין וממדינות המפרץ, ותכריע אם תהפוך לשחקנית ציר משמעותית, או שמא תישאב מחדש אל מעגלי המשבר הכלכלי והביטחוני המאיימים על יציבותה.
דילמה ישראלית אסטרטגית
מנקודת מבטה של ישראל, התחזקותה של פקיסטן במרחב הגיאופוליטי טומנת בחובה שילוב מורכב של סיכונים לצד הזדמנויות. אף שאין בין המדינות יחסים דיפלומטיים רשמיים, ואסלאמאבאד נתפסת כשחקנית עוינת, המציאות האזורית המתהווה בימים אלה מחייבת חשיבה והיערכות מחודשת.
פקיסטן איננה עוד מדינה מרוחקת, אלא מעצמה גרעינית בעלת השפעה ישירה על ריסון הזירה האיראנית ועל יציבות המפרץ הפרסי. הידוק קשריה הצבאיים עם סעודיה, קטאר וטורקיה לצד העמקת השותפות האסטרטגית שלה עם סין, מעצבים ארכיטקטורה ביטחונית אזורית חדשה, כזו שעלולה להותיר את ישראל מחוץ למעגלי ההשפעה המרכזיים.
לפיכך, ישראל אינה יכולה עוד לבחון את פקיסטן דרך פריזמה צרה של יחסים בילטרליים בלבד. עליה להכיר בה כשחקנית ציר במערך בריתות רב-קוטבי חדש, שבו אינטרסים כלכליים של סין ומחויבויות ביטחוניות של סעודיה מכתיבים כללי משחק חדשים.
יתרה מזו, ישראל תיטיב לעשות אם תימנע מעימות חזיתי עם הציר המתהווה, תפתח ערוצי תקשורת עקיפים, ותבחן כיצד ניתן להיעזר בפקיסטן - ולו בעקיפין - כגורם מתווך. כך תוכל להבטיח שהארכיטקטורה האזורית החדשה לא תהפוך למחסום אסטרטגי, אלא למרחב שבו ניתן לתמרן, לשמר יציבות ולבלום איומים משותפים, ובראשם האיום האיראני.
התרעות פיקוד העורף