הנסיכות הקטנה מהמפרץ שהפכה למעצמת תודעה אנטי ישראלית | דוד בן בסט

כאשר מדברים על מוקדי הכוח בעולם, מרבית האנשים חושבים מיד על ארה"ב, סין, רוסיה, או האיחוד האירופי. נדמה כי רק המעצמות הגדולות מסוגלות להכתיב מהלכים בינלאומיים, לעצב סדר יום עולמי ולהשפיע על עמים ומדינות. המציאות של המאה ה-21 מלמדת כי לא תמיד הגודל קובע. לעיתים דווקא מדינות קטנות מצליחות להפעיל השפעה החורגת בהרבה ממספר תושביהן, משטחן הגיאוגרפי או מעוצמתן הצבאית.

המערכת הבינלאומית מעניקה למדינות קטנות יתרון משמעותי. בעצרת הכללית של האו"ם, למדינות המונות כמה עשרות או מאות אלפי תושבים יש קול אחד - בדיוק כמו לארה"ב, לסין או להודו. אומנם השפעתן של המעצמות גדולה יותר במציאות הפוליטית, אך עקרון השוויון הריבוני מעניק למדינות הקטנות כוח דיפלומטי שאינו מבוטל. בעולם שבו לעיתים כל קול קובע, גם למדינה קטנה יכולה להיות השפעה גדולה.

בעידן הגלובליזציה נוספו למגרש כלי השפעה חדשים. בעבר נמדדה עוצמתה של מדינה במספר הטנקים, המטוסים והחיילים שעמדו לרשותה. כיום ניתן להשפיע גם באמצעות הון, טכנולוגיה, תקשורת, רשתות חברתיות ויכולת לעצב תודעה ציבורית. כוח רך הפך לנכס אסטרטגי בעל חשיבות לא פחותה מכוח צבאי.

סינגפור היא אחת הדוגמאות הבולטות לכך. מדינה קטנה וחסרת משאבי טבע, שהפכה למרכז פיננסי בינלאומי ולמוקד השפעה כלכלי עולמי. גם ישראל, למרות ממדיה המצומצמים, הצליחה לבסס את מעמדה כמעצמת חדשנות, סייבר, רפואה וחקלאות, והשפעתה ניכרת הרבה מעבר לגבולותיה.

הנדסת תודעה

לא כל השפעה מופעלת למטרות חיוביות. לצד מדינות קטנות המקדמות שיתוף פעולה, פיתוח וחדשנות, קיימות גם מדינות המנצלות את עוצמתן הכלכלית והדיפלומטית כדי לקדם אידיאולוגיות אסלאמיות קיצוניות, להשפיע על דעת קהל ולעצב נרטיבים פוליטיים.

קטאר היא אולי הדוגמה הבולטת ביותר לתופעה זו. מדובר במדינה קטנה מבחינת שטח ואוכלוסייה, אך בעלת עושר עצום הנובע ממשאבי הגז והנפט שלה. במשך שנים הצליחה קטאר לבנות לעצמה מעמד בינלאומי החורג בהרבה מממדיה. היא מארחת ועידות בינלאומיות, מקיימת קשרים עם מנהיגים ברחבי העולם ומשמשת לעיתים כמתווכת בסכסוכים אזוריים.

אולם במקביל גוברת הביקורת על תפקידה בקידום זרמים אסלאמיסטיים קיצוניים. במשך שנים רבות העניקה קטאר תמיכה פוליטית, תקשורתית וכלכלית לגורמים המזוהים עם תנועת האחים המוסלמים, שהפכה לאחד ממקורות ההשראה המרכזיים של האסלאם הקיצוני. מתוך תפיסת עולם זו צמח גם חמאס, הרואה עצמו כשלוחה פלסטינית של האחים המוסלמים.

מנהיגי חמאס פעלו במשך שנים מדוחא, בירת קטאר, תוך שהם נהנים מחופש תנועה ומלגיטימציה מדינית. במקביל הועברו לרצועת עזה מיליארדי דולרים שהוגדרו כסיוע אזרחי והומניטרי. כספים אלה אפשרו לחמאס להפנות משאבים לבניית מערך טרור רצחני, לחפירת מאות קילומטרים של מנהרות, לרכישת אמצעי לחימה ולהכנות שהובילו בסופו של דבר לאירוע הטראומטי של 7 באוקטובר.

השפעתה של קטאר אינה מסתכמת במזרח התיכון בלבד. על פי פרסומים שונים, הוזרמו לאורך השנים סכומי עתק לאוניברסיטאות מובילות בארה"ב, למכוני מחקר ולמרכזים אקדמיים. חלקם שימשו לפעילות פילנתרופית לגיטימית, וחלקם נועדו להשפיע על השיח האקדמי, על מינוי חוקרים ועל עיצוב הנרטיב האנטי-ישראלי והאנטישמי נגד ישראל.

לאחר מתקפת 7 באוקטובר, כאשר קמפוסים מובילים בארה"ב הפכו לזירה של הפגנות אנטי-ישראליות חריפות, עלו מחדש שאלות באשר להשפעת הכסף הזר על האקלים האקדמי ועל התפתחותן של תפיסות עוינות כלפי ישראל.

קטאר השקיעה משאבים עצומים גם בזירת התקשורת הבינלאומית. באמצעות גופי תקשורת, קמפיינים ציבוריים ופלטפורמות תקשורתיות חוצות גבולות, היא הצליחה להשפיע על השיח הציבורי העולמי ועל האופן שבו נתפסים סכסוכים במזרח התיכון. זוהי דוגמה מובהקת לכך שכיום ניתן להשפיע לא רק באמצעות כוח צבאי, אלא גם באמצעות עיצוב תודעה.

אפשר גם אחרת

כוחן של מדינות קטנות יכול לשמש גם למטרות חיוביות. דוגמה לכך ניתן למצוא במדינות האיים של האוקיינוס השקט, ובהן נאורו, קיריבטי, איי מרשל ופיג'י. מדינות אלו, אף שהן קטנות מבחינת אוכלוסייה ושטח, הבינו כי באמצעות תיאום ושיתוף פעולה הן יכולות להגדיל את השפעתן בזירה הבינלאומית, בפורומים בינלאומיים, ובמיוחד בעצרת הכללית של האו"ם.

מדינות הפסיפיק נוהגות לעיתים לתאם עמדות ולהתארגן להצבעות משותפות. כל אחת מהן מחזיקה בקול אחד בלבד, אך כאשר מספר מדינות פועלות יחד - הן יוצרות כוח דיפלומטי משמעותי. לאורך השנים בלטו מדינות אלה בתמיכתן העקבית בישראל ובהתנגדותן להחלטות חד-צדדיות ובלתי מאוזנות נגדה. הן הוכיחו כי גם מדינות קטנות יכולות לפעול מתוך נאמנות לעקרונות של הגינות, שותפות ויחסי ידידות ארוכי טווח. נאורו הייתה בין המדינות הראשונות אחרי ארה"ב שהכירו בירושלים כבירת מדינת ישראל.

הדוגמה של מדינות הפסיפיק ממחישה את שתי פניה של הדיפלומטיה המודרנית. מצד אחד, מדינות קטנות יכולות להשתמש בעוצמתן הכלכלית והתקשורתית כדי לקדם אידיאולוגיות קיצוניות, להשפיע על דעת קהל ולשרת אינטרסים פוליטיים. מצד שני, הן יכולות לשמש כקול מוסרי, כגשר בין עמים וכשותף לקידום יציבות ושיתוף פעולה בינלאומי.

הדיפלומטיה השקטה של מדינות קטנות יכולה להיות כוח בונה של שלום ושגשוג - אך גם כלי לקידום אידיאולוגיות מסוכנות. גם מדינות קטנות יכולות להיות שחקניות נחשבות בעיצוב סדר היום העולמי - לטוב או לרע.