הוא לא תכנן שכך יהיה. איזנקוט. ודאי שלא בנט. אבל המהפך ביניהם קרוב. המסר המרכזי של בנט - שהוא מימין ולכן יודע להביא קולות מהמחנה השני וניצחון לגוש, קרס כמעט לגמרי. גם המסר השני, שאותו הזדרז לאמץ בלית ברירה, כי הוא ראש המפלגה הגדולה ("אני פי שניים יותר גדול") אמר בלעג כלפי איזנקוט, עומד בפני מציאות של חוסר רלוונטיות קיצונית. ומסר חדש, שיצדיק את אלפי שלטי החוצות שתלה ברחבי הארץ, על כך שישראל זקוקה לראש ממשלה - בנט טרם מצא.
איזנקוט החליק בקלות למעמד המבוגר האחראי בגוש. זה שלא דואג לעצמו ולמפלגתו, אלא להחלפת השלטון, יהיה זה מי שיהיה. ההבדלים בינו לבנט ניכרים אפילו בניואנסים. אלה שכמעט לא מורגשים, אבל כנראה מחלחלים יותר מכפי שאפשר היה להעריך. בנט נלחם על מעמדו האישי, מנסה להנחיל מטבע לשון חדש: "גוש בנט" ותולה שלטים עם שמו יחד עם הכיתוב ראש ממשלה. בתוך כך מקפיד יו"ר ביחד לומר בהופעותיו התקשורתיות ובהודעותיו: "ממשלה בראשותי". איזנקוט, לעומתו, מעולם לא השתמש במונח זה ומעדיף לומר: "בממשלה שנקים". שינוי קטן שעושה את כל ההבדל.
אבל המתקפות שמפריעות לאיזנקוט יותר, שאליהן הוא מפגין רגישות יתר, הן דווקא מהצד של הממשלה שאותה הוא רוצה להחליף. במיוחד כשמאשימים אותו דובריה שהוא, כרמטכ"ל בין 2015 ל-2019, הקטין את צה"ל והוביל את מדיניות "צבא קטן וחכם" הנודעת לשמצה בימים שלפני שבעה באוקטובר. או שמציגים אותו כמי שהוביל קו כנוע לחמאס, כשדרש עסקת חטופים תמורת עצירת המלחמה.
בלשכתו במטה הבחירות הצנוע של מפלגת "ישר!" ברמת השרון יש ערמה קטנה של ניירות, ובה מסמכים המפריכים, לדבריו, טענות אלה. שוב ושוב חוזר איזנקוט לערמת הדפים הקטנה, שאת תוכנה כבר למד בעל פה, אבל מתקשה להסתיר את תסכולו בכל פעם שהאשמות אלה מהודהדות בתקשורת.
הרמטכ"ל לשעבר הופתע כשרק השבוע הוציא נגדו מטה נתניהו שני סרטונים במסגרת הקמפיין הנגטיבי על המתמודדים מולו על השלטון. אבל מאחורי הסרטונים האלה מחשבה אסטרטגית שאליה הגיעו לאחרונה בליכוד. היריב הוא לא בנט. בקרוב, כשתימשך המגמה הנוכחית בסקרים, ייהפך בנט ללא רלוונטי וקרב הראש בראש יתפתח בין נתניהו לאיזנקוט.
ולא זו אף זו, נתניהו לא רק שקורא את המפה, שאותה קוראים רבים אחרים, אלא אף מעודד אותה, מאיץ אותה. הוא יודע שהמתקפות מצידו על איזנקוט רק יגדילו אותו, אבל מעדיף שכך יהיה. בעוד רבים בימין משוכנעים שאיזנקוט יהיה יריב קשה יותר מבנט, בגלל האהדה המסוימת והתמיכה שלה הוא זוכה בחוגי הימין, נתניהו סבור הפוך.
בניגוד לבנט, שימשיך לצעוק שהוא ימין עד הרגע האחרון, איזנקוט לא מנסה להתחפש למה שהוא לא. זו לא הדמות, זה לא החומר האנושי שממנו הוא עשוי. עמדותיו מעולם לא הוסתרו, ואפילו את כוונותיו להשלים 61 מנדטים במקרה שיחסרו לו להרכבת ממשלה בראשותו באמצעות מפלגה ערבית - התקשה לטשטש.
נתניהו יודע שכשאיזנקוט בראש הגוש היריב, אפשר יהיה לחזור למאבקים הישנים של פעם. בין אידאולוגיות. ימין ושמאל. לא מול מכונת ספינים ולשון חלקלקה שמפעיל בנט בלי הרף. גם איזנקוט היה רוצה שעל זה יתנהל השיח בחודשים הקרובים. וכששני צדדים יריבים מנהלים את אותו קמפיין בדיוק, הקביעה המתבקשת היא שאחד מהם טועה. השאלה שתיענה רק ביום הבחירות היא מי מהם זה יהיה.
התרעות פיקוד העורף