המהירות המסחררת שבה ישראל איבדה את הימין במדינות רבות בשנים האחרונות - מדאיגה. בימין האמריקאי יש מיעוט שדעתו על ישראל שלילית, אבל זה לא מיעוט קטן – 37%. ישראל זזה ממקום של "אהדה דו-מפלגתית", שהייתה האידיאל, לאהדה חד-מפלגתית, של הימין, כי לא הייתה ברירה. וכעת, במדינות רבות מאוד כבר לא נותרה אהדה. כלומר, נותרה. אבל של המיעוט.
הנה הסבר, קצת טכני, אבל כך בודקים דברים מהסוג הזה. אמרנו: הקשר בין תדמיתה של מדינת ישראל בעולם לבין מידת האמון שמביע הציבור הבינלאומי בראש ממשלתה בנימין נתניהו אינו סתם קשר מקרי – מדובר בשני משתנים שכרוכים זה בזה באופן כמעט מלא. הניתוח של פיו כולל 36 מדינות ברחבי העולם. הוא כולל שאלות על אהדה לישראל ועל אמון בנתניהו. הממצא הבולט בהשוואת שתי השאלות הוא שבמקומות שבהם הציבור אינו אוהד את ישראל, הוא גם אינו נותן אמון בראש ממשלתה, ביחס של כמעט אחד לאחד.
זה כמובן מוליד שאלת ביצה ותרנגולת. האם הציבור לא סומך על נתניהו כי אינו אוהד את ישראל, או אינו אוהד את ישראל כי אינו סומך על נתניהו – או שאולי שני הדברים, אי-אהדה לישראל ואי-אמון בנתניהו, נובעים בכלל מדבר שלישי שאיננו בסקר. משהו כמו "המדיניות של ישראל". או אולי: "אנטישמיות". או אולי: "אי-הבנה שלנו ושלו".
כך או כך, הנתונים הסטטיסטיים מציגים תמונה חד-משמעית: המִתאם בין שיעור העמדות השליליות כלפי ישראל לבין חוסר האמון בנתניהו גבוה מאוד (למתעניינים: r = 0.90). המשמעות היא שתדמיתה של ישראל לבדה מסבירה כ-80% מהשונות בדירוג האמון בנתניהו. זה אומר, אם אתם מנסים להבין את הגרף, שכל עלייה של אחוז בעמדות השליליות כלפי המדינה מתורגמת, בדיוק כמעט כירורגי, לעלייה של אחוז בחוסר האמון בנתניהו.
כמובן, כפי שכבר אמרנו, יש כאן אלמנט של תלות מושגית; עבור אזרח איטלקי, פולני או אינדונזי, נתניהו הוא הפנים של ישראל. לכן היחס אליו ולמדינה שזור באופן טבעי. אלה לא מדדים עצמאיים. וכמובן, אין בידינו הסקר המלא. כך שאנחנו לא יכולים למדוד אם מדובר בזיקה פרטנית של בני אדם. הנתונים משקפים את הלך הרוח במדינות שונות, אך לא מוכיחים שכל אדם שיש לו דעה שלילית על ישראל מחזיק בהכרח באותה עמדה כלפי נתניהו.
ויש גם כמה מדינות שבהן דעת הקהל חורגת מקו המגמה הסטטיסטי. כלומר, מדינות שבהן הציבור מצליח להבחין בין המדינה לבין העומד בראשה. במרחב המערב-אירופי וגם בחלק ממדינות אמריקה הלטינית, נתניהו מקבל דירוג גרוע הרבה יותר מזה שתדמיתה הכללית של ישראל הייתה מנבאת.
הציבור במדינות אלו נוטה לשפוט את ראש הממשלה לחומרה יותר מאשר את ישראל כמדינה. דוגמה מובילה: איטליה, שבה יש פער שלילי של 11 נקודות מעל התחזית לרעת נתניהו. בצרפת הפער הוא 9 נקודות. ויש פער גם ביוון, ברזיל, גרמניה. במדינות אלו מתקיימת הבחנה יחסית ברורה: גם מי שאינו עוין את ישראל (או לא אוהד אותה – כי "עוין" זו מילה קשה), נוטה להביע חוסר אמון בנתניהו.
השורה התחתונה נראית די ברורה: בעיני רוב העולם, תדמיתה של ישראל ותדמיתו של נתניהו הן דברים בלתי נפרדים. לפחות תיאורטית, זה מאפשר ניסוי בשיקום מהיר של תדמית. את ישראל אי אפשר להחליף כדי לשפר את התדמית של נתניהו, אבל את נתניהו אפשר להחליף כדי לשפר את התדמית של ישראל.
התרעות פיקוד העורף