הסכם מול איראן הוא רק סוף הפרק הראשון - ותחילת המלחמה הבאה של ישראל | אמיר נוי

ארה"ב מחשיבה את ההסכם עם איראן כהישג מדיני משמעותי, אבל עבור ישראל זהו קו הזינוק לשלב הבא. הן והשותפות באזור צריכות ליצור מחדש את שיטת "המקל והגזר" כדי להשפיע באמת על האיום הביטחוני

מעריב אונליין - לוגו צילום: מעריב אונליין
עקבו אחרינו
מוג'תבא חמינאי
מוג'תבא חמינאי | צילום: רויטרס
3
גלריה

במובן זה, המבצע הצבאי האחרון וההסדר המדיני שבא בעקבותיו אינם סוף הדרך אלא סיומו של פרק ראשון בלבד. ישראל וארצות הברית אולי פועלות כיום יחד, אך אינן בהכרח מודדות הצלחה באותו סרגל. עבור האמריקאים, ייתכן שהשגת הסכם יציב היא קו הסיום. עבור ישראל, זהו לכל היותר קו הזינוק לשלב הבא.

דונלד טראמפ, בנימין נתניהו
דונלד טראמפ, בנימין נתניהו | צילום: רויטרס

השאלה הגדולה היא מה יקרה בעוד חמש או עשר שנים. האם נקבל איראן מרוסנת, ממוקדת בפיתוח כלכלי ובשיקום אזרחי? או שנגלה שהמערב העניק למשטר האייתולות זמן התאוששות יקר שבסופו יחזור חזק, עשיר ומסוכן יותר? זו איננה שאלה תאורטית. ההיסטוריה של המזרח התיכון מלאה במקרים שבהם ניצחון טקטי הוליד כישלון אסטרטגי.

הלקח ברור: קל להפיל משטר. קשה הרבה יותר לבנות סדר יציב במקומו. לכן, מי שסבור שהפתרון לאיום האיראני עובר דרך החלפת המשטר חייב להשיב גם על השאלה מה יבוא אחריו. אין שום ערובה לכך שנפילת האייתולות תוליד דמוקרטיה ליברלית בסגנון מערבי. איראן היא מדינה מורכבת, רבת לאומים, רבת זרמים ומלאת מוקדי כוח מתחרים. החלפת המשטר עלולה להוביל להתמתנות, אך גם למאבקי ירושה אלימים או לעליית גורמים קיצוניים אף יותר. משום כך, ייתכן שהמטרה הנכונה בשנים הקרובות איננה בהכרח החלפת המשטר אלא שינוי התנהגותו.

החיים באיראן. תחת שלטון מוג'תבא
החיים באיראן. תחת שלטון מוג'תבא | צילום: רויטרס

כאן נכנסים הכלים שעל ישראל, ארצות הברית ושותפותיה האזוריות להפעיל. הכלי הראשון הוא כוח צבאי אמין. המשטר בטהרן חייב לדעת שגם לאחר ההסכם קיימים קווים אדומים ברורים. ניסיון לפרוץ מחדש לגרעין, שיקום משמעותי של מערך הטילים או הרחבת פעילות השלוחים חייבים להיתקל בתגובה נחושה ומהירה. הניסיון מלמד שמשטרים מהפכניים נוטים לבחון גבולות. הרתעה שאינה מגובה ביכולת פעולה אמיתית נשחקת במהירות.

במילים אחרות, המטרה איננה רק למנוע מאיראן את הפצצה, אלא להפוך את הבחירה בהסלמה לבלתי כדאית מבחינה כלכלית, מדינית ואסטרטגית.

לצד שני הכלים הללו, על ישראל להמשיך לבנות את הארכיטקטורה האזורית שנולדה בשנים האחרונות. מדינות ערב המתונות אינן חייבות להפוך לבעלות ברית מלאות, אך יש להן אינטרס משותף ברור: מניעת חזרתה של איראן להגמוניה אזורית. ככל שייווצר מרחב אזורי המבוסס על אינטרסים כלכליים, שיתופי פעולה ביטחוניים ואיזוני כוח, כך יקטן הסיכוי ששחקן אחד ישלוט במזרח התיכון כולו - או יאיים עליו.

בסופו של דבר, ההסכם המתגבש עשוי להיות הישג מדיני חשוב. הוא עשוי לקנות זמן יקר. אך אסור לטעות ולחשוב שהוא מסיים את הסיפור. מבחינת ישראל, אם אכן נוטרל מרכיב הגרעין, הרי שהמערכה לא הסתיימה - תם הפרק הראשון והמערכה עוברת לשלב הבא.

האתגר הגדול של העשור הקרוב לא יהיה כיצד למנוע את ההסכם, אלא כיצד לוודא שהזמן שהוא מעניק לאיראן ישמש לשינוי כיוונה ולא להתחמשות מחודשת. זו תהיה המשימה האמיתית של ישראל, של ארצות הברית ושל כל מי שמבקש מזרח תיכון יציב יותר. לא לנצח את המלחמה של אתמול - אלא למנוע את המלחמה של מחר.

תגיות:
ארצות הברית
/
איראן
/
תוכנית הגרעין האיראנית
/
דונלד טראמפ
/
מוג'תבא חמינאי
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף