התמונה כיום שונה באופן מהותי. רוב הישראלים עדיין יקבלו בברכה את הצטרפות סעודיה למעגל השלום של הסכמי אברהם, אבל רק מעטים יהיו מוכנים לשלם מחיר כלשהו תמורת זאת. 7 באוקטובר פקח את עינינו בעניין הערך האמיתי של פריצות דרך דיפלומטיות. לפני מתקפת חמאס, מערכת היחסים של ישראל עם שכנותיה במזרח התיכון הייתה במצבה הטוב ביותר מעולם. אבל הישגים דיפלומטיים אלו לא מנעו את האסון הכבד. לכן, אסור לראות בהשגת נורמליזציה יעד אסטרטגי בזכות עצמו. יש לבחון אפשרות זו רק לפי התועלת הממשית שהיא תביא.
לאחר 7 באוקטובר השאלה בישראל צריכה להיות: מדוע צריך לשלם לסעודים תשלום כלשהו תמורת משהו שהסעודים מעוניינים בו לא פחות מאיתנו? הסעודים עדיין חוששים מאיראן ומשלוחותיה, עדיין שואפים להשיג טכנולוגיה מתקדמת והשקעות. ישראל הייתה ונותרה מעצמה טכנולוגית וצבאית. ההיגיון בקיום שיתוף פעולה בין המדינות נותר על כנו.
לפיכך, עתיד היחסים בין ישראל לסעודיה לא ייקבע בהכרח על פי היקף הוויתורים שישראל תעשה לפלסטינים, אם בכלל. הוא ייקבע בהתאם להבנה שקיומם של יחסים רשמיים חשוב מכדי לעכב אותם.
התרעות פיקוד העורף