המבחן של הקואליציה היה להבטיח את בחירתו של המועמד שלה, והיא עמדה בכך, אף שלא באלגנטיות רבה. לאופוזיציה היה מבחן שהיא לא עמדה בו, והוא חשף מחדש את תכונתה - חוסר יכולת להפסיד בכבוד. ההתבטאויות של כמה מראשיה נגד תוצאות ההצבעה ונגד המבקר הנבחר עצמו ביזו אותם, את הכנסת ואת מעמד המבקר.
התאמתו וסגולותיו המקצועיות של המבקר החדש, המשפטן מיכאל ראבילו, אינן מוטלות בספק. אדרבה, הן תעודת כבוד לו ולמקצוע. וכמו בעניין מינויים מקצועיים אחרים בזמן האחרון, מה שנותר למלינים לעשות הוא להעלות חשדות מגמתיים בנוגע לקשריו עם ראש הממשלה. טענות מסוג זה הועלו גם בזמן בחירת מבקרים קודמים - והתבדו. נהפוך הוא, לפעמים הם המריצו את הנבחרים לערוך חקירות יסודיות במיוחד.
דווקא קשריו המקצועיים בעבר של עו"ד ראבילו עם ראש הממשלה, בנוסף להוראות החוק על ניגוד עניינים, הם ערובה להקפדת יתר על טוהר המידות מצידו, כפי שמבקרי מדינה קודמים נדרשו לשמור על מרחק מנושאים שבהם טיפלו בעבר - והקפידו על כך למופת.
המינוי של מבקר המדינה החדש מצטרף לשורת מינויים ממלכתיים ראויים אחרים - ראש השב"כ, ראש המוסד, ראש המל"ל - אף שהפוליטיקאים באופוזיציה וחלק מהתקשורת ניסו לחינם להטיל בהם דופי. דווקא זה מה שמעלה שאלה: מדוע יש פער לכאורה בין רוב המינויים הממלכתיים החיצוניים המוצלחים לחלק מהמינויים בעבר בלשכת ראש הממשלה?
בנוסף להיבט הפוגעני והאנטי-ממלכתי של התייחסות האופוזיציה לבחירת המבקר, מעורר הדבר גם חששות בעניין ההתייחסות האפשרית של הצד המפסיד בבחירות הקרובות לכנסת. כלומר, השאלה אם מה שהיה הוא פרומו למה שעלול להתרחש בזירה הלאומית, כפי שהזהיר נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, בכנס משפטנים באילת.
ואומנם, חידושי הטכנולוגיה פותחים פתח נרחב לאפשרויות מסוג זה, וועדת הבחירות המרכזית חייבת להיות ערה לכך יותר מתמיד, קל וחומר כשמתרבים הסימנים, ולא רק אצלנו, שמדינות זרות עלולות לנסות להטות את תוצאות הבחירות על פי האינטרסים המדיניים שלהן.
התרעות פיקוד העורף