עוד מסביר: "זוהי המשמעות ארוכת הטווח של הידיעה כי נציגי המשא ומתן האמריקאים והאיראנים כמעט סיימו את הסכם הבנות שייחתם בהמשך השבוע בשוויץ. באופן פרדוקסלי, הדבר קרה כתוצאה ממשימת המבצע הצבאי שקודם זה מכבר על ידי נצים אמריקאים, ישראלים ונצים מהמפרץ - במילים אחרות, הקבוצות שיש להן הכי הרבה מה להפסיד מצמצומים".
"מבצע של ממש לשינוי משטר באיראן - מדינה בת 90 מיליון תושבים, עם שטח כמעט פי ארבעה מגודל עיראק - היה דורש פריסה קרקעית של חצי מיליון חיילים. זה לעולם לא היה אמור לקרות, במיוחד במלחמה שלא הייתה פופולרית מלכתחילה", טוען הכותב.
"וזהו. המשטר האיראני התעורר לעוצמה שבעבר היה מודע לה רק באופן סמוי. וככל שתקיים הפסקת אש קלושה, אין סיכוי שממשל טראמפ יצליח להפיק באמצעות דיפלומטיה ומצור את מה שלא הצליח להשיג בשדה הקרב. בעוד שתנאי ההסדר הסופי עדיין אינם ברורים, נראה ודאי שהמולות יצליחו להפיק איזשהו סכום כסף, יחזיקו באורניום המועשר שלהם, וחשוב מכל, יחזיקו במשטרם".
"אמריקה אולי שומרת על בסיסיה המרופטים באזור, אך איש מלבד מכוני המחקר והמגזינים הנציים בוושינגטון הבירה אינו מוכן למקרה חוזר. לפיכך, ארצות הברית תכיר באיראן בצורתה הנוכחית כחלק בלתי נפרד מהמזרח התיכון: מדינה בעלת אינטרסים וציוויים אסטרטגיים החורגים מאידיאולוגיה. זו עשויה להיות תחילת הסוף לכל הסיבה לכך שארה"ב נמצאת במזרח התיכון".
התרעות פיקוד העורף