יצא המרצע מן השק בימים האחרונים בכל הקשור לשיתוף הפעולה בין מדינת ישראל וארצות הברית נגד הרפובליקה האיסלמית האיראנית. מה שהיה צפוי מלכתחילה, שבאיזשהו שלב האינטרסים האמריקאים והישראלים, שאף פעם לא היו זהים, יתפצלו, קרה. סגירת מזכר ההבנות בין וושינגטון לטהרן הביא את זה לידי ביטוי בצורה מובהקת.
ההתפתחות הזאת באה בנוסף לעוד תוצר שלילי של ההשתתפות האמריקאית בקמפיין הצבאי מול אירן- הטיפול הלא שלם בתוכנית הגרעינית של המשטר השיעי הקיצוני בזמן מבצע עם כלביא.
טיפול חסר שנבע מהסתמכות על ביצוע הפצצה צרה אמריקאית עם כלי אמריקאי [פצצות חודרות בונקרים במשקל 14,000 קילו+-] כדי להרוס מתחמים תת קרקעיים חיוניים של התוכנית הגרעינית, במקום פעולה כחול לבן יותר יעילה אבל הכרוכה ביותר סיכון, כפי שתוכנן במקור. מעבר לכך עקב השתתפותה של ארה"ב בעם כלביא, לוח הזמנים של המבצע ביוני 2025 נקצר והגביל את הפגיעה הכוללת באירן.
שיהיה ברור, אירן של יוני 2026 היא מדינה מוחלשת מאוד עם אבדות כבדות באישיויות מפתח וביכולות ומתקנים מרכזיים. צה"ל וזרועות הביטחון של ישראל הוכיחו בפני כל העולם שהרפובליקה האסלאמית חדורה, פגיעה, וחשופה. לאומת זאת מדינת ישראל עוד לא השיגה את מטרתה העליונה באירן: נטרול מלא של התוכנית הגרעינית הצבאית שלה.
לאור כך, והניתוק ההולך והמעמיק בין המטרות הישראליות לבין אלו של האמריקאים בכל הקשור לאירן, ירושלים חייבת לאפס את המערכה במזרח התיכון כולו.
להגיד לאמריקאים שאנו מצדיעים להם על שיתוף הפעולה ומעריכים את המאמצים שלהם, אבל המצב דורשת ממדינת ישראל שוב להבטיח את קיומה ושנפעל בהתאם לכך. בינתיים האמירות של הנשיא האמריקאי וסגנו בימים האחרונים, גורמים נזק נוסף לאינטרסים הישראלים.
ההצהרות הרשמיות מצד ישראל שהיא לא צד למזכר ההבנות בין ארה"ב ואירן, ובפרט לכל יחס במסמך לחזית הלבנונית, הן חיוניות בעיצוב מחדש של המצב באזור. אבל זה לא מספיק. ממשלת ישראל צריכה להמשיך להיות עם האצבע על ההדק לתרחיש שאירן בשיחות ה"טכניות" בשישים הימים הקרובים, לא תסכים להשמדה (או למסירה למדינה מערבית מקובלת) של האורניום המעושר לרמה גבוהה שבידיה. ושהיא גם לא תסכים לפירוק של מה שנותר מהתוכנית הגרעינית הצבאית שלה.
אם זאת תהיה המציאות, אז לאחר תקופת השיחות, אם לא קודם לכן, ירושלים חייבת להורות על פעולה צבאית נרחבת ביותר ומכרעת, כדי לשים קץ לתרמיות האירניות ולשאיפות הזדוניות שלה אחת ולתמיד. גם שותפינו מבין מדינות המפרץ, שחוששים ומסויגים מההבנות בין הנשיא טראמפ והמשטר בטהרן, מצפים למנהיגות ישראלית בשעה המאתגרת הנוכחית. מנהיגות והובלה ישראליות שיסדרו מחדש את פני המערכה מול אירן.
הריסת התשתיות הלאומיות החיוניות של אירן והכנסתה לסחרור של אי תפקוד מוחלט, הם חלק אינטגרלי מסבב שלישי- ושחייב להיות האחרון- נגד אירן. ולבינתיים זרועות הביטחון של ישראל ימשיכו במאמץ למוטט את המשטר של האייתולות בדרכים מגוונות שאולי יתירו את הצורך בקמפיין צבאי נוסף שכזה. זה אפשרי אבל אסור להישען על האפשרות שזה יקרה בתוך מסגרת זמן מקובלת.
התרעות פיקוד העורף