איום הסגירה של כלי תקשורת הוא גול עצמי מפואר של גולן, שבאופן פרדוקסלי הוא הנציג האותנטי של מחנה השמאל הליברלי. גם ההבטחות של בנט שיפטר, יעיף ויחליף בכירים בשירות המדינה, כמו ראש השב"כ, ראש המוסד, מפכ"ל המשטרה וכו', הן יהירות ונשמעות חסרות אחריות למועמד שהוביל באופן זמני את גוש המרכז־שמאל, תיקון־ריפוי.
החיבור עם יש עתיד נראה כרגע כאחד הפלופים הפוליטיים המביכים ביותר במערכת בחירות בישראל. הסרטון המדובר על ההשתקה העתידית לא עושה הרבה ואפילו לוקה בתמימות. יוצריו בסך הכל לקחו אמירות אמיתיות, הבטחות ואיומים שנשמעו בראיונות ובהצהרות, מפי מנהיגי מחנה השינוי, ורקחו מהם מציאות אפשרית. בבחינת מה יקרה אם ההבטחות יהפכו למציאות. הסרטון עצמו אינו בשורה גדולה, להפך, הוא מתאר את האמת שנאמרה. אסופה של משפטים מעוררי תמיהה ששוחררו לאוויר העולם על ידי בנט, לפיד, גולן ושות'.
הבעיה אינה ערוץ 14, גלי ישראל, עיתון ימני או משפיען חברתי, אלא חלק גדול מאזרחי המדינה, אולי חצי, אולי יותר, שמרגיש שהושתק בעבר, וכיום יש לו קול, יש לו פה, ודוברים שמנסחים את המציאות כפי שהוא רואה. לכן, ערוץ 14 הוא הפתרון ולא הבעיה. יותר מהיותו כלי תקשורת, הוא זעקה של חלק גדול מהעם. אלה שחיפשו במשך שנים אמנון אברמוביצ'ים וגיא פלגים משלהם, ולא מצאו כאלה באולפנים הרגילים.
הקהל שיכריע את הבחירות הקרובות הוא מאוכזבי נתניהו. מנהיגי גוש השינוי בזים להם, מסרבים להכיר בהם, ולתת להם מענה, יחס, תקווה או כתובת. כשיאיר גולן מבטיח לסגור, להשתיק ולהפסיק להדהד את קולותיהם, הוא עושה לעצמו נזק פוליטי טקטי קריטי. הממשלה הבאה חייבת להיות אמפתית, הטרוגנית וסובלנית, ולא קטנה, נקמנית וקיצונית.
התרעות פיקוד העורף